בחירות 2013: השד העדתי (שוב) רץ לכנסת
גם במסע הבחירות הנוכחי, כמו בעשרות השנים האחרונות, יש מי שמעמיק את השסע בין אשכנזים למזרחים כדי לצבור עוד פתקים בקלפי. ובכל זאת, "סוג ההצבעה הזה הוא עדיין אחד מהמנועים החזקים בפוליטיקה הישראלית".
זה כבר הפך לריטואל קבוע בכל מערכת בחירות: השד העדתי, כמאמר הקלישאה, שוב יצא מהבקבוק. נראה שאין מנוס מכך - תמיד יהיה מי שבשלב כלשהו ישלוף אותו מהבקבוק, ויעורר מחדש את כל אותם פערים ושסעים בין מזרחים לאשכנזים כדי לשנע בוחרים לקלפי עם הפתק הנכון ביד.
הטכניקה ליצירת קמפיין עדתי פשוטה: קודם כל בוחרים סלוגן קצר וקליט, כמו למשל "מחזירים עטרה ליושנה", אחר כך מנסים לעורר קצת את רגשי הקיפוח בקרב בני עדות המזרח, ובמקביל זעם כלפי האליטות, ולבסוף: מחזקים בהם את ההזדהות עם אותן תחושות קיפוח לדורי דורות – הזדהות שבסופה משולשל הפתק לקלפי.
האיש ששכלל את טכניקת הקמפיין העדתי לדרגת אמנות היה, כמובן, מנחם בגין, מנהיג הליכוד לשעבר שנבחר כראש ממשלת ישראל ב-1977 ("המהפך"). אף שהיה פולני במוצאו ובגינוניו, היה בגין הראשון לזהות את הפוטנציאל האלקטורלי העצום שטמון ברגש הקיפוח המזרחי. מכיוון שגם היה רטוריקן בחסד – יש שיאמרו "דמגוג בחסד" - סחפו נאומיו בכיכרות הערים ("נאום הצ'חצ'חים", שנשא בכיכר מלכי ישראל בת"א - שהפכה לימים לכיכר רבין - כלפי מפלגת העבודה "האשכנזית" היה הבולט שבהם) ובעיירות הפיתוח המונים מבני עדות המזרח שמצאו בליכוד, מפלגה ששורשיה ברוויזיוניזם המזרח אירופי וכך גם רוב מנהיגיה, בית.
כמה שנים מאוחר יותר, בשנות ה-80, קמה מפלגת ש"ס (מפלגת התאחדות הספרדים שומרי התורה). היא הוקמה כמשקל נגד למפלגות החרדיות האשכנזיות שהיו עד אז הייצוג היחיד של החרדים בפוליטיקה. הצלחתה הגדולה של ש"ס היא ביציבותה. המפלגה החרדית-מזרחית היא חלק מהנוף הפוליטי זה עשרות שנים, עם גרעין קשה של מצביעים חרדים ומסורתיים בני עדות המזרח.
