מבצע "עופרת יצוקה", דצמבר 2008. המראה מעל עזה היה מרהיב, השמים הוארו בזיקוקי דינור של יום העצמאות.  אבל הפעם הכיוון היה הפוך – אותם "זיקוקים" נשלחו מהשמים לקרקע – אל עבר תושבי הרצועה ובתיהם. זה נראה כמו תמנון גדול בשמים השולח זרועות ארוכות בלבן בוהק. מעטים מאלה שהיו שותפים לחיזיון הבינו שמה שהם רואים אלו פצצות זרחן המושלכות ממטוסי חיל האוויר הישראלי.

 השבוע (13 במאי) נערך דיון בעתירה לבג"ץ שהגישה  בנושא תנועת "יש גבול" במאי  2011. מתברר, כי ישראל אינה מכחישה את השימוש בנשק הזה במהלך הלחימה בעזה.  לעתירה הצטרפו עוד 101 עותרים, בהם ארגוני זכויות אדם וארגוני שלום ( ביניהם ארגון יש דין, רופאים לזכויות אדם, רבנים למען זכויות אדם, שלום עכשיו , גוש שלום ועוד).

יואב הס , יו"ר יש גבול ומי שיזם את העתירה, מספר בראיון לאל-מוניטור:

" מהרגע שראיתי את ה'זיקוקי דינור', מהר מאוד הבנתי את המשמעות. אחד החברים שלי נפגע בצבא מפצצות כאלה, וכמעט איבד את אחת מעיניו. אני יודע מה הן  מעוללות. לאחר בירור קצר גיליתי שאכן נפגעו אזרחים, כולל תינוק שנכווה. התמונה הזאת לא תעזוב אותי. לאט לאט הצטברו ידיעות על צוותים רפואיים שנפגעו לאחר שטיפלו באנשים נפגעי זרחן, מבלי לדעת שבתוך כך הם פוגעים גם בעצמם. החלטתי שצריך לעשות משהו.   לא יכול להיות שישראל תשתמש בנשק מהסוג הזה, שהוא אסור בשימוש על פי החוק הבינלאומי.''