שלושה גורמים עשויים להביא לשינוי במזרח התיכון, כתב המזרחן הידוע פרופסור ברנרד לואיס, בספרו "המזרח התיכון" שפורסם בשנות התשעים: טורקיה, ישראל ונשים. "טורקיה התבדלה בעבר", מסביר לואיס, "ישראל הייתה מוחרמת והנשים היו מדוכאות."
דו"ח שפורסם בחודש שעבר (אפריל) בידי הצוות למניעת הדרת נשים במשרד המשפטים, כמו גם מאבקן המתוקשר של נשות הכותל על זכותן להתעטף בטליתות ברחבת התפילה, הזכירו לי אבחנה מעניינת שמצאתי בספרו של לואיס. לדבריו, מבין שלושת הגורמים הללו, הנשים הן הגורם החשוב ביותר. זאת משום שאם רק יאפשרו להן, הן יוכלו למלא תפקיד מרכזי בהכנסת המזרח התיכון לעידן חדש של התפתחות חומרית, התקדמות מדעית ושחרור פוליטי-חברתי. "כל עוד ימנעו המדינות המוסלמיות את מימוש הכישרונות והאנרגיות של מחצית מאוכלוסייתן, ויפקידו את הטיפול ברוב המחצית האחרת בידי אמהות נדכאות וחסרות השכלה, אין הן יכולות לקוות להגיע לרמת העולם המתקדם, ודאי שלא לעמוד בקצב התפתחותו."
לואיס פסח על סוגיית מקומן של הנשים בישראל, מידת המימוש של כישרונותיהן, היקף ייצוגן במוקדי קבלת ההחלטות ושחרורן הפוליטי– חברתי. המזרחן היהודי החשוב שבוי, מן הסתם, בתפיסה שישראל היא קרן אור לגויים, בתוך אפלת השוביניזם הגברי במזרח התיכון המוסלמי. נכון יותר, קרן אור לגויות. אכן, בהשוואה לסעודיה, איראן ורצועת עזה, ישראל היא גן עדן לנשים. רובן הגדול נהנות משוויון זכויות מוחלט ומנגישות למקומות עבודה, להשכלה גבוהה, למוסדות תרבות וכיוצא באלה. עם זאת, יש לצפות שמדינה שמתהדרת בתואר "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון"; שגאה במספר חתני פרס נובל (וכלה אחת) שיצאו מקרבה, ואשר חברה ב-OECD תתחרה בתחום מעמד האישה גם במדינות המפותחות ביותר במערב. אך לא זה המצב.
הדו"ח החדש, שאומץ בידי היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, מלמד עד כמה רחוקים אנחנו מאותן מדינות. הדו"ח מצביע על פער עצום בין מקומה הגבוה של ישראל בתחומי המדע, התרבות והטכנולוגיה לבין יחסה למחצית מאוכלוסייתה. מחברי ומחברות המסמך מצביעים על הדרת נשים במרחב הציבורי "שמערערת את הנחות היסוד עליהן מושתת המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל, המכיר בערכו האנושי של האדם באשר הוא אדם."
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
