שבוע בדיוק חלף מאז השמידה ישראל, לפי גורמי ביון מערביים, את מאגרי הרקטות המדויקות שיועדו לחיזבאללה בסוריה, זמן טוב להערכת מצב זמנית מנקודת מבטן של ארבע השחקניות המרכזיות בפרשה.
ישראל: אחרי הדיווחים שבינואר השנה הושמדו סוללות ה-SA17, השמדת רקטות הפאתח-110 בשבוע החולף הוכיחה שישראל רצינית בכוונתה לסכל העברת אמצעי לחימה מתקדמים ללבנון. גם הנחת העבודה שסוריה וחיזבאללה יימנעו מתגובה הוכחה כנכונה, בעיקר בתקיפה השנייה. בעוד התקיפה הראשונה היתה רחוקה יחסית מדמשק והנשיא אסד יכול היה להאשים את המורדים באחריות לה, התקיפה השניה היתה בלב הבירה, ולסוריה לא היתה ברירה אלא להודות שישראל שוב תקפה בתחומה.
בצד החיוב, יכולה ישראל לרשום לעצמה גם את העובדה שנהנתה מלגיטימציה בינלאומית גבוהה לתקיפה – בארצות-הברית בוודאי, אבל גם באירופה ובמרבית מדינות ערב. גם מעט הגינויים שנשמעו היו רפים, אם כי אחד מהם צריך להטריד את ירושלים במיוחד: רוסיה, שתקפה את ישראל, שוקלת בימים אלה לממש את עסקת האספקה של מערכת ההגנה האווירית S300 לסוריה. הקלות היחסית שבה דילג חיל האוויר הישראלי על מערכות ההגנה הקיימות כיום בסוריה עלולה לזרז את העסקה, שמשמעותה הטלת מגבלות קשות על כל פעילות אווירית ישראלית עתידית בשמי סוריה ולבנון.
בצד השלילה, צריכה ישראל להיות מוטרדת משני עניינים מרכזיים. הימנעות הצד השני מתגובה ישירה מעידה על הרתעה, אבל לא על החלטה גורפת. תגובה עשויה להיות לא רק במישרין אלא גם בעקיפין (באמצעות proxy, דוגמת ארגון טרור פלסטיני שיפעל מהגדר ברמת הגולן), או בחו"ל (כמו הפיגוע שביצע חיזבאללה בשנה שעברה כנגד תיירים ישראלים בבולגריה). יתרה מזאת, ההבלגה הסורית בפעם הזאת לא מבטיחה שקט בפעם הבאה. מאזן האינטרסים שנצר השבוע את האש הסורית עלול להשתנות בעתיד, וישראל תצטרך להעריך מחדש את המצב לפני שתשלח את המטוסים לתקיפה נוספת.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
