היום שלפני המרמרה

לראשונה מאז פרשת המשט הטורקי לעזה, הגיעה ביום שני (6 במאי) משלחת טורקית רשמית לירושלים.  המשלחת, בראשות מנכ"ל משרד החוץ הטורקי פרידון סינירליאולו, נועדה למשך כמה שעות עם היועץ לביטחון לאומי יעקב עמידרור, שעיכב את צאתו לביקור הממלכתי שמקיים נתניהו בסין כדי לארח אותה, ועם מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, יוסף צ'חנובר. היה זה סבב השיחות השני  בין הצדדים. באותו ערב הודיע משרד ראש הממשלה כי בקרוב תושג הסכמה סופית על הסכם פיוס בין ישראל לטורקיה, שתביא לסיום המשבר בין שתי המדינות.

"פיוס", כפי שכתבתי באתר זה במאמר קודם, אין פירושו "חזרה לאחור", אבל נדמה שישראל עוד לא הפנימה את זה.

הסבב הראשון במשא ומתן התקיים באנקרה (22 באפריל). הבירה הטורקית הסבירה פנים לעמידרור ולצ'חנובר, שהגיעו במטוס מיוחד כדי לדון בפיצויים שתעביר ישראל למשפחות הרוגי המרמרה. גם השיחות באנקרה התנהלו  באווירה טובה, ושני הצדדים הדגישו כי הכוונה היא לסיים את המשא ומתן על הפיצויים מהר ככל הניתן.

עם זאת, לצד הרצון הטוב שהופגן במפגש הראשון, חשו המארחים הטורקים מבוכה וזעם בעקבות הפרסום בסנדיי טיימס, על-פיו הנושאים והנותנים הישראלים באו לאנקרה עם רשימה ארוכה של הצעות ובקשות בתחום שיתוף הפעולה הצבאי. כאילו לא חלפו יותר משלוש שנים מאז נותקו היחסים כמעט כליל.