כשלפיד מתנכר לבוחריו

בתוך שבוע הצליח שר האוצר יאיר לפיד לפתוח שתי חזיתות אל מול האלקטורט שלו-עצמו. בוחריו, שטרם הספיקו להתאושש מתקציב הגזרות שהועמס על גבו בניגוד לכל ההבטחות, מגלים כעת שלפיד מאגף אותם מימין, כפי שעולה מהריאיון המדובר שהתפרסם בניו יורק טיימס (20 במאי), שבו פרש את חזונו המדיני.

אם לדייק, אין מדובר כלל בחזון, אלא ברצף אמירות ספקניות מהן עולה כי לפיד הפך ל"תואם ביבי" (כפי שהגדירו ח"כ עומר בר-לב בראיון באתר זה מלפני יומיים –21 במאי). הוא אינו סבור שניתן להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים; הוא מתנגד לחלוקת ירושלים ולהקפאת הבנייה בהתנחלויות; הוא מגדיר את אבו מאזן כ"אחד האבות המייסדים של 'רעיון ההתקרבנות' הפלסטיני" והוא ספקן לגבי השאלה האם הפלסטינים בכלל רוצים מדינה.

למעשה, על הטקסט המדיני שהשמיע לפיד באותו ריאיון, יכולים לחתום בקלות גם ניצי הליכוד דני דנון וציפי חוטובלי, "יקירי" המתנחלים.

לפיד, שהבין מיד לאחר הפרסום, שהשבירה שלו ימינה הייתה חדה מדי, ניסה למזער נזקים. ביום שני, בפתח ישיבתה השבועית של סיעת יש עתיד, הוא ביקש להבהיר כי "מי שחושב שאפשר להגיע להסדר מדיני שלא יכלול שתי מדינות לשני עמים – טועה."