הדילמה של ערביי ישראל
חוסר היציבות השלטונית במצרים והמצב הכלכלי הגרוע שם מבלבלים את אזרחי ישראל הערבים. איך אפשר להתלונן על גזענות ואפליה כאן נוכח הטלטלה מעבר לגבול?
אזרחי ישראל הערבים מביטים על המהפכה במצרים וחשים בלבול. מצד אחד, מדובר במהפכה עממית בעלת נופך חברתי מובהק הראויה להערכה. מצד שני, היא מטלטלת את העולם הערבי כולו, ומשאירה את ישראל כאי של יציבות באזור.
"אני מסתכל על מצרים, שתמיד נסענו אליה לטייל והרגשנו בה בני בית, ואני לא מזהה אותה", אומר לי אבו עזמי, מסעדן מטורעאן, שמחזיק בבעלותו קייטרינג המספק שירותי הסעדה לאירועים בכל רחבי הארץ, מרביתם של יהודים. "אני חושב שאם העסק שלי היה במצרים בטח היה נופל", הוא אומר.
אני שואל אותו האם מה שמתרחש מסביבנו משנה את עמדתו כלפי מדינת ישראל ושלטונה. "המדינה עדיין מפלה אותנו כי אנחנו ערבים, וזה לא בסדר", הוא משיב, "לילדים שלנו יש הרגשה שאין להם פה עתיד, גם אם ילמדו טוב ויקבלו תואר מהנדס או תואר בכלכלה. אנחנו סוג ב' בכל דבר. אבל מצד שני תסתכל על מצרים, איזה עתיד יש שם לצעירים? הם חלמו על דמוקרטיה וקיבלו את מורסי. עכשיו יש שלטון צבאי, אז אנחנו יכולים להתלונן?"
התחושה הזאת איננה מאפיינת רק את אבו עזמי. אזרחי ישראל הערבים התרגלו שמקניטים אותם באמירות כמו: "במדינות ערב היה לכם טוב יותר?"
