שבוע אחרי הודעתו הדרמטית של שר ההגנה המצרי, עבד אל פתאח א-סיסי, על סילוקו של מוחמד מורסי מתפקידו כנשיא מצרים הנבחר, במדינה עדיין מתנהל ויכוח חשוב וסוער: האם הייתה זו הפיכה צבאית או מהפיכה עממית שחייבה את הצבא להתערב, מתוך אחריות לאומית לעתידה של מצרים ולביטחון אזרחיה שעמדו על סף מלחמת אחים.

בשבוע האחרון ניהלתי שיחות עם כמה מידידיי, סטודנטים ועיתונאים מצרים, שעצם השימוש במלים "הפיכה" או "התערבות צבאית" הכעיסה אותם מאוד, לעתים עד כדי איום בניתוק השיחה. זעם רב הופנה באותה סוגיה כלפי עמדת הממשל האמריקאי, ובמיוחד כלפי תגובתו של ממשל אובמה שנתפס דווקא ביום העצמאות האמריקאי עם המכנסיים למטה, או ליתר דיוק, עם בגד הים על סיפון היאכטה.

כל האנשים שדיברתי עמם בימים האחרונים פירשו את תגובת הבית הלבן כתמיכה מובהקת באחים המוסלמים – פרשנות קיצונית להתייחסות האמריקאית שהייתה, למעשה, מגומגמת וזהירה. "האמריקאים קוראים להחזיר את המשטר האזרחי של מורסי", כתבה לי עמיתה מצרית בימים האחרונים, "לאיזה משטר אזרחי הם מתכוונים? אחרי שהפלנו את החוצפן הזה, הם רוצים להחזיר אותו."

לסוגיה הזאת יש השלכות מרחיקות לכת גם מעבר ליחסים בין העם המצרי, לפחות חלקו שאינו תומך באחים המוסלמים, לבין ארה"ב. לקביעה אם הייתה הפיכה צבאית או רק הגנה צבאית על אזרחי מצרים יש משמעות לעתידה הכלכלי של המדינה וליחסו של העולם המערבי כולו ללגיטימיות השלטונית של המשטר החדש. מצרים זוכה למיליארד ומאתיים מיליון דולר סיוע צבאי מארה"ב, שהיום יותר מתמיד הוא כמו אוויר לנשימה למדינה העומדת בפני קריסה כלכלית. אולם על פי החוק האמריקאי, אין להעביר סיוע שאינו הומניטרי לממשלה שמי שעמד בראשה הודח בהפיכה צבאית. למעשה, אם זה הפירוש שייתן הקונגרס לאירועים בקהיר, ידיו של הממשל יהיו כמעט כבולות, ואובמה יצטרך לעבוד קשה כדי למצוא דרך עוקפת למגבלה הזאת.