הפרובוקציה הערבית גברה על ההיגיון

הכנסת אישרה ביום רביעי [31 ביולי] בקריאה ראשונה את העלאת אחוז החסימה בבחירות הכלליות משני אחוזים מהקולות לארבעה אחוזים. כמה חברי כנסת טענו בכעס כי השינוי, שיזמה מפלגת ישראל ביתנו, נועד לפגוע במפלגות הערביות ואף להעלימן מהכנסת. אולם בקריאה הזאת יש מידה לא מבוטלת של פופוליזם.

העלאת אחוז החסימה היא חלק מסדרה של שינויים שזכו לכותרת "חוק המשילות", ושבהם גם הגבלתם של מספר השרים בממשלה ל-19 ושל יכולת האופוזיציה להגיש הצעות אי-אמון. ייתכן כי העובדה שיוזמי החוק הם אנשי ישראל ביתנו, היא זו שעומדת מאחורי הנטייה לייחס את השינויים למאמציו של אביגדור ליברמן לפגוע בייצוג הערבי בכנסת.

במצב החדש, מפלגות קטנות בנות שלושה וארבעה מנדטים לא יוכלו להיכנס לכנסת. אילו אחוז החסימה בבחירות האחרונות היה עומד על ארבעה אחוזים, שלוש המפלגות הערביות, בל"ד (עם 3 מנדטים כיום), רע"מ-תע"ל (4 מנדטים) וחד"ש (4 מנדטים), היו נשארות בחוץ. אבל לא רק הן: גורל דומה היה צפוי גם לקדימה, מפלגתו של שאול מופז שזכתה בשני מושבים בכנסת.

מרצ, הטרנד החם של השמאל הישראלי, היתה כבר נעלמת מהמפה הפוליטית אם החוק היה עובר לפני בחירות 2009, שבהן זכתה בשלושה מנדטים בלבד. כך שהשינויים החדשים יכולים לפגוע גם במפלגות ציוניות, והטענה כי רק הערבים יפגעו מהם אינה מדויקת. חבילת חוקי המשילות נועדה, לפני הכל, לתת מענה להיעדר היציבות השלטונית של הממשל הישראלי בעשורים האחרונות.