הקיסר אוגוסטוס, בנו המאומץ של יוליוס קיסר, קרא לחודש אוגוסט על שמו, כי בחודש זה התרחשו האירועים הגדולים שליוו את עלייתו לשלטון: כיבוש מצרים, מותה של קליאופטרה, כינונו של השלום הרומאי, "הפקס רומנה", שהפסיק את מלחמות האזרחים ועוד. כל אלה היו סיבות טובות מספיק כדי לקרוא לחודש החם בשנה על שמו של ראשון קיסרי רומא והחשוב מכולם, זה שהטביע את חותמו על האימפריה הגדולה.

מבט אחד לחודש החולף השנה מחזק את מה שאוגוסטוס חשב לפני יותר מ-2,000 שנה – אוגוסט הוא כנראה חודש האירועים הגדולים. אז מה היה לנו? במצרים פרצה מלחמת אזרחים עקובה מדם שכללה מאות הרוגים, ואת נפילתה – לפחות הזמנית - של תנועת האחים המוסלמים ההיסטורית. בסוריה טבח הנשיא בשאר אסד בכ-1,400 איש בנשק כימי, וממצב שבו נראה כי כוחותיו בסיוע חיזבאללה מצליחים לבלום את המרד, הביא את ארצו למה שמסתמן כמתקפה בינלאומית בראשות ארצות הברית.

ראשי חמאס, שהיו משוכנעים השנה כי הצליחו לפרוץ את מחסום הבידוד והחרם הבינלאומי, מצאו את עצמם במשבר הגדול ביותר שידעה תנועתם מאז נוסדה, משבר שמאיים על שלטונה בעזה ועל עתידה. ואם לא די בכל האירועים האלה - שיכולים לספק חומר בהיקף עצום למחקר ולימוד היסטוריה למשך שנים - הישראלים והפלסטינים שבו באוגוסט הגדול לדבר. אם זהו אירוע גדול או אפיזודה חולפת, נדע רק בשנה הבאה.

לא הייתי נדרש לרשימה הזאת אלמלא העובדה שבחודש האחרון אירוע היסטורי גדול רדף אירוע היסטורי ענק, ודיירי המזרח התיכון הביטו על שלל הדרמות המתחוללת בעיניהם המשתאות, כשהם מתחילים להתייחס לכל אלה כאל שגרה כפויה או כגזירה משמיים. מצרים, סוריה, הרשות הפלסטינית, חמאס, נשק כימי, התערבות מעצמות המאיימות זו על זו, וגם איראן לא יושבת בחיבוק ידיים – כל אלה תהליכי ענק המעצבים מחדש את המזרח התיכון. ובתווך נמצאת ישראל שנחשבת עדיין כנטע זר וכעצם בגרונם של כל המצוים בעין הסערה.