פרדוקס העוצמה של בנימין נתניהו
ערב פתיחת מושב החורף של הכנסת איש לא מאיים על מנהיגותו של ראש הממשלה, אך כוחו בתוך מפלגתו נחלש, ועל פי סקרים פנימיים הוא מתרחק מהגרעין הקשה של תומכיו בימין. כמה רחוק יצליח להתקדם בתהליך המדיני לאור מצבו הפוליטי המורכב? כתב: מזל מועלם.
ביום שני [23 בספטמבר], בשעת לילה מאוחרת, פרסמה לשכת בנימין נתניהו תגובה תקיפה בעקבות הירי בחברון שבו נהרג לוחם גבעתי סמ"ר גל קובי.
בהודעה עודכנו כלי התקשורת השונים כי ראש הממשלה "הורה הערב לפעול לאלתר לאכלוס בית המכפלה בחברון." בהמשך צוטט נתניהו מאיים כי "מי שינסה לעקור אותנו מעיר אבותינו, ישיג את ההפך," והבטיח להמשיך "ביד אחת להילחם בטרור ולפגוע במחבלים, וביד השנייה לחזק את ההתיישבות."
קהל היעד של ההודעה הלוחמנית היה האלקטורט של נתניהו בימין האידיאולוגי: הקבוצה שמאז חודשו השיחות עם הפלסטינים חושדת בנתניהו שהוא "חצה את הרוביקון" בדרכו לוותר על חלקי מולדת.
הקבוצה הזאת היא הגרעין הקשה בבסיס הפוליטי של נתניהו, ליבת מצביעיו בימין הקשה, שעל פי אמונת נתניהו העניקה לו את השלטון שלוש פעמים, ופעם אחת הביאה למפלתו ב-1999 כשהפסיד לאהוד ברק.
