מעטים האנשים שהזדמן להם להכיר את ישראל, את הפלסטינים וגם את סוריה ולבנון יותר מסוון סבייה, שגרירה של נורווגיה בישראל מאז 2010. קשה למצוא דיפלומטים מקצועיים שמלווים במשך שנים ארוכות כל כך את תהליך אוסלו משני צדי המתרס - מעזה ומתל אביב, וגם השקיפו מקרוב על החברה הסורית והלבנונית משני עבריו של גבול הצפון.

ימי ההיכרות של הדיפלומט הנורדי, גבה הקומה, עם האזור כימי הכיבוש הישראלי מאז מלחמת ששת הימים. חודשים אחדים אחרי מלחמת 1967, התנדב הסטודנט (הלא יהודי) לעבודה בקיבוץ משמר העמק השוכן בעמק יזרעאל. כעבור שלוש שנים הוא חזר לשם כדי להצטרף לאולפן לעברית. ב-1994 חזר לכאן סבייה כסגן השגריר בתל אביב ונשלח להקים את הנציגות הנורווגית בעזה.

הוא זכה לבשר ליצחק רבין ולשמעון פרס על זכייתם בפרס נובל לשלום, וישב בלשכתו של יאסר ערפאת כאשר מחמוד עבאס (אבו מאזן) בישר לו שרבין מת מפצעיו. סבייה זוכר היטב את תגובתו של הנשיא הפלסטיני: "עכשיו ייחצו כל הקווים האדומים". מלשכת מנהל אגף המזרח התיכון במשרד החוץ באוסלו ומעמדת השליח הנורווגי המיוחד לתהליך השלום, צפה סבייה בעצב בהתגשמותה של הנבואה השחורה של ערפאת.

קודם שהשתכן בבית השגריר רחב הידיים בהרצליה פיתוח, עמד סביייה בראש הנציגות הדיפלומטית של ארצו בסוריה ובלבנון. הוא עקב אחרי גישושי השלום בין ישראל לסוריה, והסתתר מפני מטוסי חיל האוויר שהפציצו את ביירות במלחמת לבנון השנייה.