סלמן שייח, מנהל מרכז דוחה של מכון ברוקינגס ועמית במרכז סבן למדיניות המזרח התיכון, לא פתח בקבוק שמפניה כששמע לראשונה שהנשיא אובמה הסכים לפשרה הפוליטית המאפשרת לנשיא סוריה בשאר אסד להישאר בארמונו שבדמשק. שייח פעל במרץ לקידום הדיאלוג הלאומי בקרב הסיעות האזרחיות שונות ודמויות המפתח בסוריה.

שייח, בריטי-פקיסטני ולשעבר בכיר באו"ם, הוא יועץ לענייני מדיניות המתמחה במעורבות האזורית והבינלאומית במשבר בסוריה. בעבר שימש עוזר למתאם המיוחד של האו"ם לתהליך השלום במזרח התיכון, וגם יועץ פוליטי לנציגו האישי של מזכ"ל האו"ם בלבנון, בימי מלחמת לבנון השנייה (2006). שייח היה גם מנהל מדיניות ומחקר בלשכת רעייתו של אמיר קטאר לשעבר, שייחה מוזה בינת-נאסר אל-מיסנד.

בראיון טלפוני לאל-מוניטור, נדמה שהוא מסכים עם תחושתו של השגריר נאסיף חיטי [7 באוקטובר] שמשבר הנשק הכימי ''מעודד את המשטר [הסורי] לאמץ עמדה בלתי-מתפשרת".

"אנחנו פועלים כדי לכנס יחדיו את כל הקהילות", אומר לי שייח. "נפגשתי עם הפטריארכים הנוצריים; אנחנו מנסים לזהות את חברי המפתח בקהילת העסקים. אבל המשטר מצליח להגיע אל רוב האנשים האלה, כך שעלינו למצוא דרך אחרת לזכות בלגיטימיות, באמינות ובתמיכה בינלאומית. אנחנו מקיימים גם סדנאות. הסדנה האחרונה נערכה בפאריס ונמשכה כמה ימים, וכינסנו בה יחדיו קצין עריק מהצד העלאווי, חברים באחים המוסלמים, נוצרים, כורדים ודרוזים.