8 באוקטובר 1973. על תל סאקי, גבעה נישאת בדרום רמת הגולן, עסק קומץ חיילים ישראלים בספירת גופות חבריהם שנפלו. מתוך 32 החללים, חיילי שריון ונח"ל, הכיר דן אלמגור יותר מעשרים. אלמגור היה צנחן בן 20, יליד רומניה, שגדל בגבעתיים. הוטל עליו לזהות את חבריו המתים ולתחוב לכיס חולצתם פתקים שנשאו את שמותיהם. מאחר שהתמחה בחבלה, התבקש גם לוודא שהגופות אינן ממולכדות. כוחות סורים חנו מאות מטרים בלבד משם, ולוחמי צה"ל המשיכו לדחוק אותם אל מחוץ לרמת הגולן. מהתל עדיין היתמרו ענני עשן.

ראשון ניגש אלמגור לגופתו של סגן בני חנני מירושלים. "ליד הראש שלו היתה מונחת הכיפה הלבנה, עם פסים כחולים. היא היתה נקייה, למרות שהכול מסביב היה מלא אבק שחור."

באותו רגע החליט בלבו אלמגור להקים לחברו אנדרטה. אבל הימים חלפו, והוא לא מצא את הדרך הנאותה. "עם השנים פחדתי שאשכח את ההבטחה," הוא מספר לאל-מוניטור מביתו בפלורידה, "תחילה חשבתי לחבוש כיפה. קניתי אחת כמו של בני, אבל לא הרגשתי בנוח איתה. ואז החלטתי שכאשר אקים בית, אשמור בו על כשרות, וכך היה. בצורה זו אזכור את בני ואת החברים שנפלו."

היה זה אחד משלושה נדרים שנדר אלמגור בינו לבין עצמו באותן שעות של קרבות בלימה. אחרי שנפרד מגופת חנני, טיפס במעלה התל וגילה גופה שנייה, זו של רוני הרצנשטיין מקריית מוצקין. אז נשבע שאם ייוולד לו בן, הוא ייקרא על שמו. לרוני אלמגור כבר מלאו 33 שנים, והוא מכיר היטב את סיפור הקרב.