האם זהו סופה של הקהילה היהודית בטורקיה?

השמועות על עזיבת משפחות יהודיות את טורקיה מסתובבות כבר זמן רב. ככל שהיחסים בינה לבין ישראל מידרדרים, הן הופכות אט אט לעובדות. היהודים בטורקיה מפרשים את העוינות הנשמעת השכם והערב מפיהם של ראש הממשלה טאיפ ארדואן ושר החוץ דבאטולו כפגיעה אישית בהם. את השינוי באווירה ובדעת הקהל הטורקית, כתוצאה מהמדיניות האנטי-ישראלית שהם מובילים, חשים יהודי המקום מדי יום. הרגשתם היא שעתיד הקהילה היהודית, ששגשגה בטורקיה במשך עשורים רבים, אינו בטוח כבעבר.

עד לאחרונה נהגו ראשי הקהילה לספר בגאווה שמעולם לא היו גילויי אנטישמיות בטורקיה המודרנית, גם לא בתקופת האימפריה העותומנית. היהודים נהנו לא רק מחופש פולחן דתי, אלא קיימו מערכת יחסים של אחווה וידידות עם האוכלוסייה המוסלמית. רבים מיהודי טורקיה נשארו לגור במדינה גם לאחר גל עלייה גדול לישראל באמצע שנות ה-50, כי ראו במדינה את מולדתם ותכננו בה את עתידם. אולם בתקופה האחרונה הכל השתנה. נכון לעכשיו, ראשי הקהילה היהודית מתאמצים להסתיר את החשש העצום שלהם שבתוך שנים אחדות לא יישאר דבר מיהדות טורקיה המפוארת, שפרחה מאז ימי האימפריה. כל שבוע עוד ועוד משפחות עוזבות בחיפוש אחר עתיד בטוח יותר לילדיהן במקום אחר.

כשהתקשרתי לכמה משפחות שהיה לי בעבר קשר עמן, בני שיחי הכחישו מיד שיש אווירה של אנטישמיות הדוחקת אותם לעזוב את המקום שהחשיבו למולדתם. ש' עמו שוחחתי אמר בתחילת שיחתנו". אם אתה רוצה פרטים, תפנה לשגרירות הישראלית. אני מניח שהם יוכלו לספר לך יותר ולתת לך נתונים." רק כשהבטחתי שלא אציין את שמו, הוא פלט אנחת ייאוש וסיפר שלפני פחות משבועיים בתו, בעלה ונכדיו עלו לישראל כי הרגישו שאין עתיד לילדיהם בטורקיה של היום.

"ומה איתך?", שאלתי.