הסכסוך הישראלי-פלסטיני משווע למנדלה
הוויכוח הפומבי השבוע בין ראש הממשלה נתניהו לבין ראש השב"כ לשעבר דיסקין באשר לתהליך השלום, שהפך למריבה מכוערת, מחדד את העובדה המרה: אין מנדלה פלסטיני, גם לא ישראלי. כמה חבל.
בישראל ניטש השבוע (4 בדצמבר) ויכוח פומבי פרוע בין שתי הגישות העיקריות המפלגות את הציבור הישראלי באשר לתהליך השלום, הבידוד המדיני ושאר המאבקים הגיאו-אסטרטגיים של המדינה היהודית.
בפינה הימנית ניצב, כרגיל, ראש הממשלה בנימין נתניהו. בפינה השמאלית של הזירה מפתיע, בעוד גיחה אמיצה, ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין. השניים החליפו מהלומות מילוליות פומביות שהפכו לקרב בוץ יצרי, אבל הוויכוח עקרוני, ותיק ומפלג את הישראלים כבר עידן ארוך.
דיסקין נאם ב"כנס העשור" של יוזמת ז'נבה, שהתקיים בהשתתפות 600 איש בתל אביב. הנה עיקרי דבריו: הגיע הזמן להעדיף את קדושת העם על פני קדושת הארץ, ולהפוך את ישראל לבית שאינו מחייב כיבוש של עם אחר. ישראל חייבת להקפיא התנחלויות. כמות המתנחלים בשטחי הגדה המערבית מגיעה למימדים שאף ממשלה לא תצליח לפנות.
דיסקין קרא גם לבצע מחוות לטובת הפלסטינים. המחווה החשובה ביותר, לשיטתו, היא הקפאה מוחלטת של הבנייה בהתנחלויות. המחווה השנייה היא שחרור אסירים. אסור, על פי דיסקין, לבצע את שחרור האסירים במסגרת "עסקה פוליטית צינית ומבחילה שנועדה להימנע מהקפאת התנחלויות, כפי שהממשלה עשתה".
