ישראל מחפשת מנהיג
פטירתו של שרון מסמלת את היעלמותו הסופית של דור המייסדים ואין מי שינהיג. למרות התמיכה הציבורית הנמוכה בו והאמון הדל, נתניהו משחק לבד בזירה הפוליטית ללא מתחרים. איך נקלענו למשבר הזה?
יום לאחר קבורתו של אריאל שרון השבוע (13 בינואר), צוטט שר הביטחון הישראלי משה (בוגי) יעלון מותח ביקורת אישית חריפה, הגובלת בגסות, על מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי.
"קרי משיחי", אמר יעלון בשיחות סגורות (כך על פי הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות), "הוא אובססיבי, שייקח כבר פרס נובל ויעזוב אותנו במנוחה".
יכול להיות שזו הייתה מחווה לאריאל שרון, שהיה שר ביטחון בישראל לפני שלושים שנה בדיוק, והתמחה בדיוק בהבערת שריפות כאלה, ויכול להיות שהייתה כאן מעידה של יעלון, שאומר את הדברים ללא הרף בדיונים פרטיים, אבל דואג שלא ידלפו החוצה. ובכן, הם דלפו.
אני מעריך שקרי לא נפל מהכיסא כשקיבל את הדיווח של השגריר דן שפירו. הוא שומע מיעלון ביקורת נוקבת על "התוכנית הביטחונית" שגיבשה ארה"ב לטובת ישראל. עלבונות אישיים לא שמע מהשר הישראלי באופן ישיר, אבל הרינונים קיימים. יעלון רוצה להיות שרון. הבעיה היא, שיעלון רוצה להיות שרון המוקדם, ולא המאוחר. שרון איש המלחמה, שרון הסרבן, שרון שלא עוצר באדום.