מצעד האיוולת אל בקעת הירדן
כל שרי הממשלה הרוויחו הון פוליטי מאישור הצעת החוק לסיפוח הבקעה, אלה שתמכו בה ואלה שהתנגדו לה. רק מפסיד אחד יש בסיפור הזה: הציבור הישראלי
בסיפור החלטתה של ועדת השרים לענייני חקיקה השבוע [29 בדצמבר] לאמץ את הצעתה של ח"כ מירי רגב לספח את בקעת הירדן, כמעט כולם מרוויחים. המרוויח הראשי הוא בנימין נתניהו. ברגע הנכון, ימים אחדים לפני שג'ון קרי נוחת בישראל עם מזכר קשה לעיכול, מזכיר המדינה קיבל טעימה מהמרור שסיעת הליכוד מלעיטה בו את ראש הממשלה. בפגישה שהשניים יקיימו ביום חמישי בערב (ב-2 בינואר) ביבי יוכל לומר לאורח "ג'ון יקירי, ראית עם מי יש לי עסק". זו מטרה שלשמה כדאי לראש הממשלה לאפשר לשרי הליכוד חופש הצבעה בוועדה ולכרסם במעמדו ובסמכותו.
המרוויחה השנייה היא ראש צוות המשא ומתן, שרת המשפטים ציפי לבני. רגב סיפקה לה הזדמנות נוספת להגיש ערר נגד יוזמה ימנית קיצונית ולהצדיק את ישיבתה בממשלה. הנה, שוב לבני (וגם שרי יש עתיד) מצילה אותנו מידם ונושאת בגאון את דגל השלום. סאיב עריקאת זכה גם הוא לשי נאה לראש השנה. שוב חבר כנסת רודף כותרות הרים ליו"ר המתפטר בערבון מוגבל של צוות המו"מ הפלסטיני, כדור להנחתה על השכן הישראלי. רגב עצמה, שצוחקת כל הדרך לכותרות היעתונים, קיבלה ביום רביעי מאמר שלם בראש עמוד הדעות של הארץ, פרי עטו של הפרשן הבכיר צבי בראל, בכותרת אוהבים אותך, מירי רגב. תוך כדי כך היא זיכתה את שרי הליכוד, גדעון סער, יובל שטייניץ, גלעד ארדן ולימור לבנת, בעוד נקודת זכות אצל ציבור הבוחרים שלהם במוסדות המפלגה.
אבל בסיפור הזה יש גם מפסידים. הרבה מפסידים. אלה הם אזרחי ישראל, שגורלם נחרץ, במקרה הטוב, על ידי חבורת ציניקנים, שמתייחסים אליהם כאל אידיוטים. במקרה הרע עתידה של המדינה שלהם, מעמדה ותדמיתה מצויים בידי נבחרי ציבור רשלנים וחסרי דעת. השרים שהרימו את ידם בעד ההחלטה להחיל את הריבונות הישראלית על בקעת הירדן עושים חוכא ואיטללולה מעמדת מפתח של הממשלה שהם משרתים בה. איך אפשר להתייחס ברצינות להצהרות על דבקותה של ישראל בפתרון שתי המדינות, כאשר ועדת שרים חשובה מחליטה לספח את בקעת הירדן, המהווה 28.3% מהשטח שבו אמורה לקום מדינה פלסטינית? מה הם מציעים לעשות עם כ-60 אלף פלסטינים המתגוררים ב-29 יישובים באזור יריחו, ואדי אל פארעה וצפון הבקעה?
שר הביטחון משה יעלון צודק בהחלט, לממשלת ישראל אין פרטנר פלסטיני; להסכם קבע שיפקיע מידי המדינה הפלסטינית את הבקעה, ינציח את סיפוח מזרח ירושלים ויקבע את אצבע "גוש אריאל" בלב הגדה - לפתרון שתי מדינות שמזכיר את פתרון הבנטוסטנים, לא היה ולא יהיה פרטנר פלסטיני.
