להוציא את המילה "נאצי" מחוץ לחוק?

הצעת החוק האוסרת שימוש בסמלים וכינויים נאצים, שעברה השבוע (15 בינואר) בקריאה טרומית בכנסת בסיומו של דיון סוער ועוד לפני כן בוועדת השרים לענייני חקיקה, זכתה כצפוי למילות גנאי והתקפות קשות מצד חברי כנסת מהשמאל. אחד ממגישיה, חבר הכנסת שמעון אוחיון (ישראל ביתנו), שבזכותה הצליח להיחלץ מאנונימיות, כונה בעיקר "הזוי".

"אתם חבורה הזויה שהופכת את הכנסת לבדיחה", הטיחה יו"ר מרצ, ח"כ זהבה גלאון, כלפי אוחיון וקבוצת חברי כנסת אחרים, שחברו אליו להגשת הצעת החוק. אלא שאת אוחיון קל להציב במחוזות ההזיה, שכן הוא אינו מוכר וחבר במפלגתו של ליברמן. אבל זהותם של חברי הכנסת הנוספים שחתמו על ההצעה (ובהם שר המשפטים לשעבר ח"כ מאיר שטרית מהתנועה; ושני ח"כים של "יש עתיד", בועז טופורובסקי והרב דב ליפמן) מצדיקה דיון מעט יותר עמוק בנימוקים לתוכן הצעת החוק, שבניסוחה הנוכחי אכן עומדת בסתירה לחופש הביטוי.

למעשה זו אינה הפעם הראשונה בה מונחת של שולחן הכנסת הצעת חוק המבקשת להגביל את השימוש בכינויים וסמלים נאצים. הצעות חוק מסוג זה הוגשו בכנסות הקודמות, כולל בשלהי הכנסת האחרונה, אז הוגשו לא פחות מארבע הצעות חוק המבקשות להפוך את השימוש בסמלי השואה לעבירה פלילית. בין המציעים אז היו רוחמה אברהם ויואל חסון מקדימה, נעמי חזן ממרצ, קולט אביטל ואיתן כבל ממפלגת העבודה - אף אחד מחברי הכנסת הללו לא נחשב הזוי. חזן ואביטל, שבאו מתוך קרביו של השמאל הפוליטי, אף נחשבו בזמנן לחברות כנסת מוערכות וערכיות מאוד.

באשר לאוחיון, גם הוא לטעמי איננו עונה להגדרה "הזוי". אוחיון הוא ד"ר בתחום החינוך, שהתמחה בכתיבת תוכניות לימוד בנושא השואה ועומד בראש השדולה הפרלמנטרית למאבק באנטישמיות. ברור כי נושא השואה קרוב מאוד ללבו, ואין זה הוגן להאשימו בניסיון לעורר פרובוקציה רק כדי לזכות בפרסום ולפרוץ לתודעה הציבורית, כפי שקרה.