אשליית ייצוג הנשים בדרגים הבכירים בישראל

שנת 2013 הייתה טובה לייצוג הנשים בפוליטיקה ובצמרת השירות הציבורי. בזה אחר זה נשברו שיאים מקומיים ועוררו התרגשות ועניין תקשורתי.

בתחילת השנה התבשרנו שבכנסת ה-19 יכהנו 27 נשים - אמנם הרבה פחות משיעורן באוכלוסייה, אבל המספר הגבוה ביותר של חברות כנסת מאז הקמת המדינה. זה המשיך עם שבירת שיא במספר המנכ"ליות במשרדי הממשלה - שש מתוך 30 משרדים - כשתשומת לב מיוחדת ניתנה ליעל אנדורן, האישה הראשונה בתפקיד מנכ"ל משרד האוצר. כמה חודשים לאחר מכן מונתה לראשונה נגידה לבנק ישראל. בחירתה הראויה של קרנית פלוג נעשתה אמנם רק אחרי כמה ניסיונות כושלים למנות גברים לתפקיד החשוב, אולם הדבר לא העיב על שמחת ההישג המגדרי.

למרבה ההפתעה, ביום שלישי האחרון [ה-4 במארס] פרסם מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, דו"ח שפיזר את תחושת השינוי האופטימית והטיח את האמת העגומה בפרצופנו: 64 אחוז מתוך כלל העובדים בשירות הציבורי ב-2011 היו נשים, אך בדרג הניהולי הבכיר ביותר הנשים היו רק 11 אחוז מהעובדים. "ככל שהדרג בכיר יותר, שיעור הנשים בו קטן יותר", נכתב בדו"ח.

המבקר מספק דוגמאות רבות לעומקה ולרוחבה של האפליה: כל 15 בתי החולים הציבוריים שנבדקו מנוהלים על ידי גברים. בחברות הממשלתיות אין כמעט ייצוג לנשים בצמרת. ב-68 החברות שנבדקו לא כיהנה אף אישה כמנכ"לית. אפילו באקדמיה, מקום שבו לכאורה קל יותר לנשים להתקדם, נמצא כי 85 אחוז מכלל הפרופסורים מן המניין הם גברים.