מחדל ניצולי השואה: איפה המנהיגות של נתניהו?
במקום להתחייב שכל עוד הוא ראש ממשלה ניצולי השואה יחיו בכבוד, מבלי להיאבק על דיור, מזון או תרופות, נתניהו רק משתמש בהם לעוד נאום טוב על האיום האיראני.
מאז חזר לשלטון ב-2009, שואת יהודי אירופה הפכה למוטיב מרכזי ברטוריקה של בנימין נתניהו, ובמאבקו הדיפלומטי לבלימת תוכנית הגרעין של איראן. במסגרת מאמציו של ראש הממשלה "למנוע שואה שנייה" הוא פועל בזירה הדיפלומטית ונערך צבאית להתמודד עם האיום האיראני. אחד מהצעדים שעשה, כפי שחשף ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, הוא השקעה של 11 מיליארד שקל עבור פעולה שבסופו של דבר נגנזה.
כמעט שלא היה נאום שנתניהו נשא בשנים הללו, בארץ או מעל הבמות הנחשבות בעולם, שבו הוא לא עשה שימוש הסברתי בשתיקת המעצמות במלחמת העולם השנייה לנוכח השמדת היהודים. ההשוואה ברורה: אל מול היחס הסלחני של המעצמות כלפי איראן כיום, וההעדפה הברורה במערב למצוא פתרון דיפלומטי, ישראל צריכה להיות אקטיבית במאמציה להגן על עצמה מול איראן.
השנים האלה, שבהן נראה היה כי כל מעשיו של נתניהו נובעים מצורך תודעתי להיות זה שימנע שואה שנייה, הן גם השנים שבהן מצבם הכלכלי, הרפואי והנפשי של ניצולי השואה החיים בישראל הלך והידרדר בשל גילם המתקדם והנזקים הפיסיים והנפשיים מהמלחמה. הוצאותיהם הרפואיות גדלו, ויכולתם לממן טיפולים רפואיים, תרופות, מזון וחימום לחורף הצטמצמה. כספי הביטוח הלאומי שהם מקבלים הלכו ונשחקו בשל יוקר המחייה והקיצוץ בקצבאות הזקנה, שהנהיג לא אחר מאשר בנימין נתניהו כשכיהן כשר אוצר בתקופת הגזרות הכלכליות של 2003.
התקשורת התמלאה בדיווחים על מצבם הכלכלי המחפיר של ניצולי השואה, והנושא תפס מקום גבוה בסדר היום הציבורי. מעת לעת התקיימו הפגנות מול הכנסת ומשרדי הממשלה בדרישה למובן מאליו: לאפשר לניצולים לחיות בכבוד את שנותיהם האחרונות.
