אקדמיה בלי רוח
הסטודנט הישראלי מוותר בשנים האחרונות על הפקולטות למדעי הרוח כי התכנים שלהן הולכים ונעשים פחות רלוונטיים, ובהעדר ביקוש נסגרים חוגים. האם האשמה נעוצה בחברה שהפכה קפיטליסטית, במרצים עם תכנים מעידן הדינוזאורים או שזו מזימה של ממשלות הימין שלא מעוניינות באזרחים חושבים?
הפקולטות למדעי הרוח באקדמיה הישראלית שרויות מזה כמה שנים במשבר עמוק נוכח הירידה המשמעותית במספר הסטודנטים. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2002 יותר משליש מהסטודנטים לתואר ראשון למדו בפקולטות למדעי הרוח, ואילו ב-2012 שיעורם צנח לרבע בלבד.
נתונים עדכניים של המועצה להשכלה גבוהה, שפורסמו בתחילת השנה האקדמית האחרונה [אוקטובר 2013], מטרידים אף יותר: רק 7.5% מהסטודנטים לתואר ראשון בחרו ללמוד מדעי הרוח.
למגמה שלילית זו יש השלכות חמורות על עתיד הפקולטות הללו, ולמעשה כבר על ההווה. רק לאחרונה [אפריל 2014] התבשרו תלמידי האוניברסיטה בתל אביב על סגירת החוג ללימודי צרפת; ואילו האוניברסיטה העברית, שרק לפני שלוש שנים התפארה בתרומת ענק של מאה מיליון שקלים ללימודי מדעי הרוח, הודיעה כעת על קיצוץ של 20% בסגל הזוטר של הפקולטה.
פרופ' מישל בוקובזה קאהן, העומדת בראש החוג ללימודי צרפת באוניברסיטת תל אביב, תולה את השינוי הדרמטי הזה בשני גורמים: האינטרנט והמכללות.
