הסרט שמעורר ביהודים ובעיראקים געגועים אלה לאלה

הפקתו של סרט ישראלי דובר ערבית עיראקית על יהדות עיראק,עורר נוסטלגיה בקרב שני הצדדים ותפס כותרות בעשרות עיתונים ואתרי אינטרט עיראקיים. הנושא משך תשומת לב רבה גם בישראל.

הסרט מבוסס על הספר מפריח היונים, מאת הסופר הידוע אלי עמיר, יליד עיראק שעזב את המדינה עם בני משפחתו ב-1950. הסיפור מגולל את מצוקתה של יהדות עיראק, שגורשה מהמדינה בשנות ה-50 וה-60. הוא עוסק בהרחבה גם במצב התרבותי, החברתי והפוליטי באותם ימים.

הסרט מתמקד בקשרים ההיסטוריים והתרבותיים בין יהדות עיראק לשאר המרכיבים בחברה העיראקית. הוא דובר בניב הערבי המקורי של יהודי עיראק - ניב ייחודי וכמעט נכחד של השפה הערבית. יהודי עיראק דיברו בשפתם הייחודית מאות שנים, וכשעזבו את המדינה, נעלם כמעט כליל גם הניב הזה.

יש הרואים בסרט את המשכה - ואף התגברותה - של התנועה התרבותית להגברת התקשורת בין יהודים לעיראקים. התנועה נוסדה לפני עשרים שנה, כששתי הקהילות ניסו לחדש את הקשרים ולהיפתח שוב זו לזו.