פוליטיקה של נשים

הכנסת הישראלית הנוכחית היא שיאנית הנשים של כל הזמנים: מכהנות בה 27 חברות כנסת מתוך 120 חברים, הייצוג הגבוה אי פעם, ויותר מפי שלוש מהשפל של הכנסת השביעית [1974-1969] – שאליה נבחרו רק שמונה נשים.

כמה מהנבחרות מנהיגות מפלגה כמו ציפי לבני (התנועה), זהבה גלאון (מרצ) ועד לא מזמן גם שלי יחימוביץ' (העבודה). ביניהן יש נשים צעירות מאוד כמו סתיו שפיר (ילידת 1985) ואיילת שקד (ילידת 1976), שמצליחות להניע מהלכים פוליטיים וזוכות להתעניינות תקשורתית די רחבה.

דור אחד מעליהן, למשל מירי רגב ומירב מיכאלי, הצליחו לנסח, כל אחת בדרכה, שפה ייחודית משלה, כזו שלא משאירה את המאזין להן אדיש. אפשר לאהוב, אפשר להתעצבן, אבל אי אפשר להתעלם מהן.

ויש את אלו שמאחוריהן עשייה ציבורית ענפה, דוגמת שרת הבריאות יעל גרמן, ראש עיריית הרצליה לשעבר; או ח"כ אורית סטרוק, בעבר מנהלת המחלקה המשפטית ביישוב היהודי בחברון. וישנה לראשונה חברת כנסת מהעדה האתיופית, פנינה תמנו-שטה.