ישראל ממשיכה להיות הצינור שמעביר מימון לחמאס
עשרות מיליוני הדולרים שסוכנות אונר"א מכניסה לעזה, באמתלה של רכישות מסוחרים עזתים, מוזרמים לחמאס. כך ממומנת מכונת הטרור ברצועה, תוך שיתוף פעולה של ממשלות ישראל.
ככל שהתמונה מתבהרת, מתבררים פרטי המחדל הישראלי באשר לעזה. בראש ובראשונה, מחדל מודיעיני באשר לכוונת חמאס. לאורך כל הדרך האמינו הקברניטים בישראל, מראש הממשלה נתניהו דרך שר הביטחון יעלון ושרי הקבינט, כי חמאס אינו מעוניין בהסלמה, אין לו אינטרס לדרדר את המצב בעזה והוא מחפש יציאה. גם לפני הפעולה הקרקעית, גם לפני ההסלמה בירי שהביאה לתחילת מבצע "צוק איתן", זו הייתה ההערכה. היא הייתה שגויה, והיא גרמה לישראל נזק כבד.
העימות הנוכחי החל כששני הצדדים תופסים אותו לגמרי אחרת. ישראל האמינה שהיא נכנסת ל"סבב לחימה", חמאס ידע שהוא נכנס למלחמה. ההבדל בין "סבב אלימות" למלחמה הוא תהומי. זו הסיבה שישראל מנסה בכל רגע נתון להיכנס להפסקת אש, כדי להבין מה קרה כאן, ואילו חמאס ממשיך את התכנית הסדורה שלו, בדיוק כפי שתוכננה מראש. ישראל בתוך "סבב", חמאס בתוך מלחמת קיום, אפשר אפילו לקרוא לה, לשיטתו, מלחמת עצמאות.
אחת מתוצאות הלוואי של זה, היא העובדה שישראל לא תכננה את האירועים. בואו נשווה את זה לשני הסבבים הקודמים, שכן תוכננו בקפידה: "עמוד ענן" החל בחיסולו של רמטכ"ל חמאס, אחמד ג'עברי [14 בנובמבר, 2012]. זו כבר תמונת ניצחון, מיד בהתחלה. זה קרה, כי זה היה מתוכנן מראש. "עופרת יצוקה" החלה בהתקפה נרחבת ומפתיעה של חיל האוויר על 12 בסיסי חמאס והריגת 220 אנשי חמאס ביעף ההפצצה הראשון [דצמבר 2008]. גם זו תמונת ניצחון. ב"צוק איתן" מחפש צה"ל את תמונת הניצחון שלו עד עכשיו. ראשי חמאס לא מוציאים ראש ממחילותיהם, הלוחמים מגיחים מהמנהרות, או נסוגים לתוככי העיר עזה, חמאס מציק לצה"ל באמצעות בתים ממולכדים, טילי נ"ט ומנהרות תופת.
המפלה של חמאס היא העובדה שאף אחת מההפתעות שהכין לאזרחי ישראל לא צלחה: הרקטות לא הורגות ישראלים בזכות "כיפת ברזל", המזל"טים יורטו, הקומנדו הימי שניסה להסתער על קיבוץ זיקים הושמד. מה שחמאס כן הצליח, זה לנצל את המנהרות לפגיעה בצה"ל. מתוך חמישה פיגועי מנהרה, שלושה זכו בהצלחה מסוימת: הראשון פגע בקבוצת קצינים ישראלים שהיו באמצע סיור למידת שטח בצד הישראלי, השני פגע במפקד גדוד יוקרתי של צה"ל וכמה מאנשיו, והשלישי חיסל עמדת שמירה ישראלית סמוך לקיבוץ נחל עוז. בפעם השלישית, המחבלים גם הצליחו לחזור לעזה בשלום. בפעמיים האחרות - לא. חמאס לא ניצל את המנהרות להסתערות על נשים וילדים ביישובים הסמוכים. בדרך כלל, אין למחבלי חמאס בעיה לעשות את זה. הם שפכו דם של מאות אזרחים ישראלים. הפעם, הם נוהגים בחוכמה. הם יודעים שיש כאן מאבק על לגיטימציה בינלאומית גלובלית. הם מבינים שפיגוע בגן ילדים בתוך קיבוץ, יעניק לצה"ל גושפנקה נרחבת להרוס את עזה. הם לא רוצים להרוס את עזה. מצד שני, כשהכול ייגמר והם יוציאו ראש החוצה, הם יגלו שעזה נהרסה.
