משה יעלון: כמו צוק איתן
למרות שהפך סמן ימני בליכוד, שר הביטחון הוא אדם פרגמטי הסולד מהרפתקאות. התנהלותו המחושבת במהלך המבצע בעזה ואי כניעתו לסערת הקרב יגרמו לו נזק כבד בקרב המתנחלים, אבל יבצרו את מעמדו בציבור הכללי.
משה (בוגי) יעלון הוא אדם רב מהפכים והפתעות. שר הביטחון הישראלי כבר עשה פניות פרסה חדות בחייו. מדיניותו במהלך מבצע "צוק איתן" נחשבת אף היא פנייה כזו.
יעלון, אחד ממנהיגי הימין הבולטים והקשוחים של העידן הנוכחי בישראל, הוא המוביל הדומיננטי ביותר של הגישה שאסור לצה"ל להיכנס למבצע נרחב בעזה, אסור לכבוש את עזה ויש להסתפק, לכל היותר, בפעולה להשמדת מנהרות הטרור של חמאס. גישה זו גרמה ליעלון לספוג ביקורת קשה מימין, בתוך הליכוד ומחוצה לו, אבל הוא לא נרתע. כשיעלון מחליט משהו, הוא הולך עם ההחלטה שלו עד הסוף. כשהוא שקוע בתוך קונספציה כלשהי, הוא לא ירים ראש להביט סביב, לא יתחרט ולא יזגזג, אלא יאמין בתיאוריה שלו ולא יהיה קשוב לאלטרנטיבות.
יעלון היה בשר מבשרה של תנועת העבודה, המפלגה שייסדה את המדינה ושלטה בה ב-29 השנים הראשונות לקיומה. הוא נולד בקרית חיים, פרבר צפוני של חיפה, כבן למשפחת פועלים (אמו הייתה ניצולת שואה), והמשיך באותה דרך: הצטרף לגרעין נח"ל, הצטרף לקיבוץ גרופית שבערבה ועלה על דרך ההתיישבות העובדת, המשויכת למפלגת העבודה הוותיקה - המפלגה של בן גוריון, גולדה מאיר, שמעון פרס ויצחק רבין.
בשנת 1995 מונה יעלון לראש אגף המודיעין של צה"ל. כאן, בתפקיד הזה, הוא התפכח. היונה הצחורה הפכה לנץ טורף. כראש אמ"ן, הנחשב ל"מעריך המודיעיני הלאומי" של מדינת ישראל, התפקיד עם האחריות הכבדה ביותר במדינה, הוא היה חשוף לחומרים הרגישים ביותר שנצברים במכונת המודיעין הישראלית המשומנת. כאן ניטעו בו הספקות הראשונים באשר לכוונותיהם האמיתיות של הערבים.
