במלחמות התשה, הצוק לא כל כך איתן

אם יש ממש בדיווח של אל-שארק הקטארי מיום ראשון 24 באוגוסט, הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) מכין לראש הממשלה בנימין נתניהו הפתעה לא כל כך נעימה. בידיעה נאמר כי בפגישה בין עבאס לחאלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס, שהתקיימה בסוף השבוע בדוחא, סוכם כי יו"ר הרשות יציג השבוע בפני מזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, אולטימטום קצוב בזמן: או שארצות הברית תודיע על הכרתה במדינה פלסטינית בגבולות 67' כבסיס למו"מ עם ישראל, או שבתוך חודש ימים עבאס יפרק את הרשות הפלסטינית וימסור לנתניהו את המפתחות לכל השטחים הכבושים, כולל רצועת עזה.

לפרסום הזה קדם ראיון מפתיע של משעל לאתר של חמאס [11 באוגוסט]. במענה לשאלה האם הוא מעלה בדעתו שיום אחד הוא יישב לשולחן המשא ומתן עם ישראל, השיב משעל כי "המו"מ בין אויבים ידוע בכל ההיסטוריה ובפוליטיקה. הדבר אינו אסור מבחינה הלכתית. למו"מ יש יסודות ומשוואות משלו. בקוראן יש פסוק שלפיו 'אם אויביך פונים לשלום פנה גם אתה'".

הפסוק הזה קידם את פניו של הנשיא המצרי אנואר סאדאת בשלטי חוצות ברחבי קהיר, עם שובו מביקורו פורץ הדרך לירושלים בנובמבר 1977. שמונה שנים לפני כן, אמר קודמו, גמאל עבד אל-נאצר: "אינני יכול לכבוש את סיני, אך אני יכול לשבור את רוחה של ישראל בהתשה (בערבית: "בהקזת דם"). צירוף המלים "מלחמת התשה" - שמה של המלחמה הממושכת שהתנהלה בעיקרה בחזית המצרית מאמצע 1968 עד אוגוסט 1970, צף בשיח הפוליטי בישראל מאז שהמשא ומתן בקהיר עלה על שרטון והפסקת האש הסתיימה.

במסיבת עיתונאים שקיים ביום רביעי (20 באוגוסט), אמר נתניהו כי "מול ההתשה, החמאס יקבל הכתשה - כתישה של התשתיות שלו, של המחבלים שלו, של המפקדים שלו... יירו - יחטפו. ולא סתם יחטפו - יחטפו שבעתיים. ואם החמאס לא מבין את זה היום, הוא יבין זאת מחר - ואם לא מחר, אז מחרתיים". חמש פעמים הוא חזר על הביטוי "נחישות", והסביר כי במזרח התיכון דרוש לא רק כוח צבאי, אלא כוח התמדה ואורך רוח.