הפרתה של הפסקת האש בין ישראל לחמאס מעמידה בספק את סיכויי הצלחתו של המאמץ המצרי להביא את הצדדים ל"הסדרה" (מילה מכובסת ל"הסכם"). כישלון היוזמה המצרית נעוץ במידה רבה, אם לא מכרעת, בסירובם של הצדדים לקבל שתי החלטות אסטרטגיות: חמאס ושאר ארגוני האופוזיציה לפתח מתחמקים מההחלטה לקבל את מרותן של הרשות הפלסטינית, בראשותו של הנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן), ושל ממשלת הפיוס על רצועת עזה. הם מתקשים להתחייב לשתף פעולה עם מנגנוני הביטחון של הרשות בגדה המערבית, לאמץ את נוהליהם של אותם מנגנונים ולציית להוראות של מפקדיהם. במקביל, הצד הישראלי דבק באשליה שההתנתקות החד-צדדית מעזה הפרידה את הרצועה, על 1.8 מיליון תושביה, מהבעיה הפלסטינית ומפתרונה.

לאל-מוניטור נודע כי שעות ספורות לאחר פיצוץ השיחות בקהיר, ראש המשלחת הפלסטינית, עזאם אל-אחמד, אמר כי התעקשותה של ישראל על דרישתה לפירוז הרצועה היא הסיבה לכישלון המשא ומתן. גם אם פירוק חמאס מנשקו היא תנאי לגיטימי במשא ומתן, על ישראל להבין כי מי שדורש מהפלסטינים לכבד את הסעיף הביטחוני על פירוז הרצועה בהסכם אוסלו, חייב לכבד את הסעיף באותו הסכם שלפיו הגדה ורצועת עזה הם יחידה מדינית אחת. במלים אחרות, על ישראל להביע נכונות להתנתק באופן חד-צדדי ממה שמכונה "מדיניות הבידול" - מדיניות שהונהגה כבר בתקופת ממשלת אולמרט, וכישלונה הוכח בתקופת ממשלות נתניהו.

שר החוץ אביגדור ליברמן מתח קו בין שלטון חמאס בעזה לבין הרצף הטריטוריאלי בין הרצועה לגדה המערבית. בנאום שנשא במארס 2012 אמר ליברמן כי "כל עוד חמאס שולט ברצועת עזה, אין שום סיכוי שאנו נסכים למעבר בטוח, מעבר לא בטוח, מעבר עילית, מעבר תחתית או מעבר כלשהו". שר החוץ קבע אז כי הירי הנמשך מעזה "קובר כל אפשרות שאי פעם תהיה רציפות טריטוריאלית בין עזה ליהודה ושומרון". לדבריו, "הפלסטינים גזרו על עצמם ניתוק שבעת הזו נראה כי יימשך לדורות". מכאן שאם ההסכם עם חמאס יעביר את השלטון בעזה לרשות הפלסטינית ויבסס את הפסקת האש, לישראל לא תהיה עילה לשמר את מדיניות הסגר והבידול.   

כשישראל קיבלה את הסכם אוסלו והסכימה להקמת מדינה פלסטינית עצמאית, היא ויתרה למעשה באופן עקרוני על שליטתה בשטחים שנועדו לעבור לריבונותה של אותה מדינה. כך גם ישראל אינה יכולה לסגור לדוגמה את נמלי הים והאוויר של לבנון, למרות שאלה משמשים להכנסת חומרי לחימה לחיזבאללה. פתיחתם של נמלי ים ואוויר הפלסטיניים כלולה בכמה הסכמי ביניים, כולל הסכם וואי הנושא את חתימתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. עם הסדרת מעמד הקבע של השטחים הכבושים, ישראל לא תוכל לסגור בפני המדינה הפלסטינית את השער הימי והאווירי. לכל היותר, היא תוכל לתבוע כי בשנים הראשונות להקמתה של פלסטין יופעל מנגנון פיקוח ביטחוני בינלאומי בנמלי הים והאוויר שלה, כמו גם במעברי הגבול בין הגדה לרצועה.