הרמטכ"ל גנץ: אפשר לנטרל את דאע"ש

הרמטכ"ל, רב אלוף בני גנץ, מסיים קדנציה בת ארבע שנים באמצע פברואר הקרוב [2015]. מבצע "צוק איתן" פגע בתדמיתו והוא ספג בו, לראשונה, ביקורת נוקבת, בעיקר מהאגף הימני של הקבינט הישראלי. השבוע, לרגל יום הכיפורים [3 באוקטובר], הוא נתן ראיונות נדירים למספר כלי תקשורת ישראלים.

גנץ, שהיה האופציה הרביעית לתפקיד (קדמו לו האלוף יואב גלנט שמינויו נפסל, ושני אלופים נוספים שסירבו), נחשב לאדם רגוע, הסולד מסיכונים ואינו שש לקרב. בישראל יש רבים שסבורים שהצבא, ובעיקר העומדים בראשו, צריכים לחתור כל הזמן למגע ולהציג תכניות התקפיות, ותפקידו של הדרג המדיני הוא לרסן, לשקול ולהחליט. ב"צוק איתן" היה דווקא צה"ל הגורם שריסן, הפחיד את הקבינט מתוצאות אפשריות של כיבוש עזה וחתר לסיום מהיר ככל האפשר של הלחימה.

שמו של גנץ הוזכר לאחרונה כמועמד להחלפת השגריר הישראלי בוושינגטון, רון דרמר. בקיץ ימלאו שנתיים לכהונתו הקטסטרופלית של דרמר, שאין לו דריסת רגל בבית הלבן ונחשב לסוס טרויאני רפובליקני שנשתל על ידי נתניהו בעיבורה של הבירה האמריקאית. מכיוון שדרמר הוא מינוי פוליטי ולא מקצועי, ניתן לסיים את כהונתו אחרי שנתיים. גנץ, שהיה הנספח הצבאי הישראלי בוושינגטון ולמד בארה"ב פעמיים במהלך הקריירה שלו, נחשב למחליף אידיאלי. המזג שלו יתאים לוושינגטון, הוא זוכה להערכה רבה בפנטגון, הוא מכיר את אמריקה ולמרות שדעותיו הפוליטיות הן בבחינת אניגמה, התחושה היא שהוא יוכל לשקם את מה שהותירו נתניהו, אדלסון ודרמר ביחסי ישראל-ארה"ב.

האם זה יקרה? ספק רב. נתניהו, שהשכיל לבודד את עצמו בצמרת הישראלית ולבלום כל מתחרה פוטנציאלי, לא ישתף פעולה עם בנייתו של גנץ כאלטרנטיבה פוליטית.