חשבון הנפש של החילונים

ירושלים, עשרות דוכני הכיפות בעיר העתיקה מרמזים על הנהירה החילונית לירושלים – רבבות חילונים מציפים בימי סוף אלול ותחילת תשרי את עיר הקודש כדי לשמוע פיוטי סליחות ותקיעות שופר, ורוכשים כיפה נאה לראשם.

בחודש אלול (האחרון בלוח השנה היהודי) ועד יום הכיפורים (שיחול השנה ב-4 באוקטובר) נוהגים היהודים לומר "סליחות" – מקבץ תפילות ופיוטים שתוכנם בקשת סליחה ומחילה מבורא עולם על חטאיהם.

השבוע, בשעה 1:00 בלילה, צפוף בסמטאות העיר העתיקה נוכח זרם בלתי פוסק של אנשים הנעים לכיוון הכותל המערבי. "בוא מהר", נוזף בחברו נער חבוש כיפה ברסלבית לבנה גדולה, "אני רוצה לגעת בקיר!" כשיגיעו לרחבת הכותל, עמוסת בני אדם עד להתפקע, חברו יגחך: "לא תיגע בקיר גם בחמש בבוקר". אם היה שואל את משתתפי הסיור של אריאל בן גיגי מ"בית שמואל" – מרכז לתרבות יהודית פלורליסטית [התנועה ליהדות מתקדמת], הוא היה יודע שמתחת לרגליו ממשיך הכותל עוד מאות מטרים נגישים לחלוטין.

בן גיגי, מדריך סיורים ירושלמי ותיק, מוציא בשבועות האלה עשרות סיורי סליחות מודרניים בירושלים. "אנשים אמרו בעבר 'אני לא דתי', ושפכו את התינוק יחד עם המים", הוא אומר, "היום הם מחזירים את היהדות לקונצנזוס. אנשים מחפשים ערך משמעותי לחיים שמתכתב עם המסורת. בשנים האחרונות חילונים חזרו לחפש את הקשר שלהם עם היהדות, הם לא מוכנים לוותר על הזהות שלהם".