על אף שמדינת ישראל מצויה במאבק מתמשך נגד גורמים קיצוניים בשטחים הכבושים ובתוך שטחה הריבוני, החלטת ממשלה להוציא תנועה פוליטית אל מחוץ לחוק היא מהלך חריג. להחלטת הממשלה שהתקבלה ביום שלישי (17 בנובמבר) להוציא אל מחוץ לחוק את הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, יש רק שני תקדימים: בתחילת שנות ה-60 ננקט צעד כזה נגד תנועת "אל-ארד", וב-1994 הכריזה הממשלה על תנועות "כך" ו"כהנא חי" תנועות טרור, והוציאה אותן מחוץ לחוק. לא בכדי, נעשה שימוש נדיר במכשיר ההוצאה אל מחוץ לחוק.
כשמנהיג הפלג הצפוני, שייח ראאד סלאח, הפר את החוק - מערכות החוק, האכיפה והמשפט ידעו להתמודד איתו. לפני שנתיים הורשע השייח בהסתה לאלימות ולטרור ובהסתה לגזענות, ולאחר ערעור על העונש נגזרו עליו 11 חודשי מאסר בפועל ושמונה חודשי מאסר על תנאי. במקרים חריגים, שבהם, לטענתה, שיקולי בטחון אינם מאפשרים חשיפת ראיות, המדינה מפעילה את מכשיר המעצרים המינהליים. הוצאה אל מחוץ לחוק של ארגון היא תעודת עניות למשטר דמוקרטי.
במאמר מלומד שפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה, בכותרת "טרור ודמוקרטיה אחרי ה-11 בספטמבר", הדגישה המשפטנית, נעמי הימיין-רייש, כי יכולתה של המדינה לספק הגנה מהותית לה ולדמוקרטיה תלויה במידה רבה באיזון שישמרו הרשויות בין ערכי הביטחון לערכי הליברליזם ובהקפדה על שלטון החוק.
לאחר החלטת הקבינט בנוגע לתנועה האיסלאמית, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי "דמוקרטיה חייבת להגן על עצמה, היא חייבת להתגונן מפני מי שחותר תחתיה". הוא נימק את ההחלטה ברצון "למנוע הסתה שתורמת לפגיעה בחפים מפשע". אין עוררין על כך כי מניעת פגיעה בחפים מפשע היא מטרה ראויה בדמוקרטיה מתגוננת. השאלה הראשונה, היא האם הוצאתו של הפלג הצפוני אל מחוץ לחוק מקדמת את המטרה הזאת. השאלה השנייה היא באיזו מידה ההחלטה הזאת הולמת את ערך השוויון בפני החוק, שהוא נשמת אפה של הדמוקרטיה.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
