אם לא תהיה התפתחות מרעישה של הרגע האחרון, הסכם הסיוע האמריקאי לישראל לעשור הבא (2028-2018) ייסגר בשבוע הבא, או מעט אחר כך [אוגוסט 2016]. למרות שבנימין נתניהו השתעשע בשנה האחרונה ברעיון לדחות את החתימה לנשיא/ה הבא/ה, הוא נאלץ להיכנע. נתניהו ייאלץ לחתום על הסכם סיוע לעשור נוסף עם שנוא נפשו, הנשיא ברק אובמה.

כדי לאפשר את הסגירה, יורד נתניהו מכמה עצים עליהם טיפס, ונאלץ לקבל את הגזירה האמריקאית העיקרית שהוטלה על ישראל במסגרת ההסכם החדש: ביטול אפשרותה של ישראל להמיר 26% מכספי הסיוע לשקלים, ולהוציא אותם על רכש מהתעשיות הביטחוניות בישראל. האמריקאים חותרים למצב בו כל כספי הסיוע לישראל (כ-3.7 מיליארד דולר בשנה) יוצאו בארה"ב, מה שיעודד מאוד את התעשיות האמריקאיות ויתרום למלחמת הממשל באבטלה. נתניהו נאלץ לחרוק שיניים, ולהסכים.

מי שהוביל את מאמצי הפשרה הוא שר האוצר הישראלי, משה כחלון. חלק מהזמן, דיבר כחלון ישירות עם האמריקאים. תקלה אסטרטגית למאמצי ההסכמה אירעה כששר הביטחון משה (בוגי) יעלון, שהיה אחד הכוחות המשמעותיים מאחורי המאמץ לחתום מהר ככל האפשר, הודח מתפקידו והתפטר. אלא שכעבור ימים ספורים התברר שגם יורשו, אביגדור ליברמן, מצדד באותה עמדה: על ישראל לעשות כל שביכולתה על מנת להגיע לסגירה וחתימה עם הממשל הנוכחי. אין לדעת מה יהיה המצב בממשל הבא ואי אפשר לסמוך על הילארי קלינטון, ועוד פחות ממנה על דונלד טראמפ, שיסכימו לפתוח ולפרוץ את המסגרות שנקבעו על ידי אובמה ואנשיו. יותר מכסף, מערכת הביטחון הישראלית זקוקה לוודאות ויציבות, ואלה יושגו אם אכן ההסכמה תיחתם בשבועות הקרובים.

כחלון הצליח לחלץ מהאמריקאים הטבה משמעותית: בחמש השנים הראשונות של הסכם הסיוע החדש, תמשיך ישראל להמיר 26% מכספי הסיוע לשקלים. ההטבה הזו תבוטל בהדרגה, החל מהשנה השישית, ותושלם עד סוף העשור (2028). כחלון אמר לאמריקאים שלא מזמן הושלמה תכנית רב שנתית (תר"ש) חדשה בצה"ל, בתיאום עם האוצר, והתכנית הזו התבססה, בין היתר, על כספי הסיוע האמריקאי בחלוקתם המקורית. הוא ביקש מהאמריקאים להבין את האילוץ הזה ולהסכים להחלה מדורגת של הגזירה החדשה, רק אחרי סיום התכנית הרב שנתית של צה"ל, בתום החומש הקרוב.