הפרשה שמסרבת לגווע: מה עלה בגורלם של ילדי תימן?
בשבועות האחרונים הוצתה מחדש פרשת ילדי תימן, מהכואבות והרגישות ביותר בחברה הישראלית. הפרוטוקולים של שלוש ועדות חקירה בעניין, שהוכרזו כחסויים עד שנת 2071, כנראה ייחשפו לציבור בחודשים הקרובים, אבל ספק אם יצליחו לחשוף את האמת או שרק יעמיקו עוד יותר את הפצע.
״הייתה לי אחות בשם נעמי זינר שאושפזה בבית החולים בהר הצופים. אבי ז״ל הגיע לבקר את הילדה והתבשר על ידי הרופאים שהיא נפטרה. אבי ביקש לראות את הגופה או לקבל תעודת פטירה, אבל התעלמו מבקשתו בכל מיני תירוצים. הוא חזר בלעדיה הביתה...אני מתבייש במדינה שאלו בוניה מחד ומהרסיה מאידך. אני בז להם״.
העדות הזו של נחמיה זינר היא רק אחת מאלפי עדויות שמרכזת עמותת עמר״ם בארכיון ענק שעלה לאוויר לפני כמה שבועות [יוני 2016]. עמוד הבית של האתר עמוס תמונות, שלחיצה על כל אחת מהן מובילה לעדות של משפחה ישראלית ממוצא תימני (בעיקר), הטוענת כי אחד מבניה או בנותיה נחטף על ידי הממסד הישראלי בשנותיה הראשונות של המדינה.
פרשת ילדי תימן היא מהפרשות המודלקות של החברה הישראלית. היא מסרבת לרדת מסדר היום הציבורי מאז שנות ה-60', ואחת לכמה שנים מוצת הדיון בה מחדש וחושף עוד נדבכים שלה. הטענה העיקרית של המשפחות היא שהממסד האשכנזי, בשיטתיות ותוך כוונה תחילה, העלים אלפי ילדים למשפחות ממוצא תימני שעלו לארץ בסוף שנות ה-40' וראשית שנות ה-50', והעבירם למשפחות אשכנזיות תוך שמשקרים למשפחות המקור כי ילדיהן מתו ממחלה.
לאחרונה [מאי 2016] פרסם עיתון "הארץ" מחדש סדרת תחקירים בנושא שערך בשנות ה-90'; במקביל מינה ראש הממשלה בנימין נתניהו את השר צחי הנגבי לבדוק את האפשרות לפרסם עדויות חסויות מפרוטוקולים של שלוש ועדות חקירה שחקרו בעבר את הנושא – פרוטוקולים שהוכרזו כחסויים עד שנת 2071.
