נכון לעכשיו, הפרק האחרון בסדרת המפגשים של ראש הממשלה בנימין נתניהו עם עיתונאים ואנשי תקשורת בישראל, התקיים ביום שלישי [23 באוגוסט]. הפעם הוזמנו אליו העיתונאים החרדים, שמייצגים פלח אוכלוסייה ישראלית שמונה מעל מיליון נפש ותעשיית תקשורת תוססת ובועטת. התדרוך הפעם נמשך כחמש וחצי שעות, עם "הפסקת סיגר" באמצע. נתניהו, שממלא את התפקיד הנחשב לקשה ולמאתגר ביותר ביקום, התנהג כאילו יש לו את כל הזמן שבעולם.

בשבועות האחרונים הוא קיים מספר רב של פגישות כאלה: עם עיתונאי "קול ישראל" ו"גלי צה"ל" ומערכת עיתון "הארץ" ומערכת ערוץ 2 ועיתונאים ימניים ועיתונאים עצמאיים ועוד ידו נטויה. בסך הכל, עשרות רבות של שעות "תדרוך", בהן נתניהו נתן את השואו שלו, והוא מדהים מאי פעם.

ראש ממשלת ישראל, שמשמש בתפקידו מעל 11 שנה, מהן שבע שנים ברציפות [2016-2009], הפגין ביטחון עצמי, יהירות, שמחת חיים, בקיאות ורוח קרב. הוא מלא מעצמו, הוא שוצף וקוצף, מפגין ניצוצות של חוש הומור (גם עצמי) וכישרון חיקוי לא מבוטל.

על השאלה מדוע הוא משקיע אנרגיה עצומה וזמן רב בתדרוכי רקע, "אוף דה רקורד", במקום לחרוג ממנהגו ולהתראיין לתקשורת הישראלית מדי פעם, אין עדיין תשובה ברורה. נדמה לי שהפתרון מחולק לשניים: ראשית, כי הוא נהנה מזה. שנית, כי הוא מניח את אבן הפינה למורשתו, לנרטיב שלו. הוא כבר משוכנע בגדולתו. עכשיו הוא מנסה לשכנע בה גם אותנו.