ביום שישי האחרון (9 בספטמבר), היום שבו סרטון "הטיהור האתני" של ראש הממשלה בנימין נתניהו היכה גלים בשני צדי האוקיינוס, הופיעו בכלי התקשורת מודעות גדולות עם הכותרת "מחליטים ב-50". באתר האינטרנט שאליו מפנה המודעה נכתב כי מאחורי הקמפיין עומדים ישראלים וישראליות, שחושבים כי אחרי 50 שנה של שליטה על השטחים, הגיעה העת להחליט על גורלם בדרך של משאל עם.
פעילים המעורבים ביוזמה, שדיברו בעילום שם, אמרו לאל-מוניטור שהמארגנים לא באמת מצפים שהקמפיין שלהם יוביל למשאל עם; הם מבקשים לנצל את יובל ה-50 למלחמת ששת הימים להחזרת הסכסוך הישראלי-הפלסטיני ופתרונו, הכיבוש וההתנחלויות, לראש סדר היום. באתר של היוזמה מוסבר כי סוגיית ניסוח שאלת המשאל תהווה חלק מ"דיון ציבורי" שיתעורר סביב העניין.
לכאורה, יש לברך על כל מאמץ להחזיר את הנושא המדיני למקום הראוי לו. הבעיה היא שמול השמאל הציוני עומד אשף יחסי ציבור, אלכימאי שיודע להפוך בהבל פה כובש לקורבן, ואלוף העולם בחוצפה. נתניהו שוחה במדמנה המדינית כדג במים זכים. סדר היום ששלום עכשיו והארגונים הנוספים השותפים לקמפיין משאל העם מבקשים לכפות עליו, בא לו בזמן - בין שפע הידיעות על חקירות משטרה שמתנהלות נגדו לבין פיאסקו השבתת הרכבת. רוצים משאל עם? בבקשה. הוא ישאל את העם אם הוא בעד או נגד טיהור אתני של ירושלים העתיקה, הרובע היהודי בחברון וגוש עציון. אפשר גם לנסח את השאלה: "האם את/ה בעד או נגד הפיכת שטחי יהודה ושומרון ליודן ריין?" הרי הכנסת היא זו שתחליט על הנוסח, ושם יש לו רוב מובטח.
קמפיין משאל העם מלמד יותר מכל על עומק ייאושו של מחנה השמאל. הניסיון לפטור את הממשלה והכנסת מקבלת ההחלטה הינו ביטוי לתבוסתנות פוליטית, בואכה אובדן עשתונות מוסרי. משאל עם הוא יציאת החירום המושלמת מכל מהלך מדיני. מי ירצה לנהל משא ומתן עם ממשלת ישראל על פתרון שתי המדינות, קודם שמדינת ישראל החליטה שזה מה שהיא רוצה? איך הקהילה הבינלאומית יכולה לתבוע מממשלת ישראל להימנע מקביעת עובדות בשטח שגורלו שנוי במחלוקת, בשעה שבישראל עצמה מתנהל "דיון ציבורי" סביב שאלת המשאל?
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
