4 סיבות שבגללן רצועת עזה היא נכס, ולא נטל
שטח קטן עם אוכלוסייה משכילה, חוף ים נפלא עם פוטנציאל תיירות שאינו ממוצה, מזג אוויר נוח ומאגר גז טבעי בשווי 7 מיליארד דולר, והכל רק שעה נסיעה מתל אביב. זה לא יישוב קהילתי יוקרתי בגליל. זו רצועת עזה, או לפחות, כל מה שהיא יכולה להיות.
נראה שכולם רוצים להיפטר מרצועת עזה. כשאומרים בישראל "לך לעזה", מתכוונים לומר "לך לעזאזל". ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין, שהיה ידוע ב"אמרות השפר" שלו, הכריז פעם שמוטב כי עזה תטבע בים. כך, פשוט. אני זוכר שיחה שקיימנו שמעון פרס, בהיותו מנהיג האופוזיציה, ואנוכי עם נשיא מצרים אנואר סאדאת בווינה ביולי 1978. סאדאת סיפר כי ראש הממשלה אז, מנחם בגין, הציע לו לקבל את עזה בתמורה לכך שישראל תוכל לספח את העיר ימית שבסיני. סאדאת פרץ בצחוק הבס המתגלגל שלו, ואמר: "בגין חשב שאני טיפש. אמרתי לו מיד – תשמור לעצמך את המקום המקולל הזה".
האירועים האלימים בשני סופי השבוע האחרונים בגבול שבין הרצועה לישראל אינם תורמים, מן הסתם, לתדמית שלה. מי שעוקב אחרי החדשות מהמזרח התיכון בימים אלה עשוי לחשוב בטעות שעזה היא מקור לעשן צמיגים שחור ולשפיכות דמים בלבד. מי שמתעדכן בשנים האחרונות יזכור גם עימותים צבאיים קשים, ירי רקטות ומשבר הומניטרי. אפילו הנהגת הרשות הפלסטינית מתייחסת לעזה כאל סרח עודף, כאל נטל הרבה יותר מאשר כאל נכס.
אבל מי שמכיר את הרצועה באמת יתקשה לראות בה מקום מקולל, מכמה סיבות:
1) זהו שטח קטן של 360 קמ"ר, שיש בו חוף ים נפלא, עם פוטנציאל תיירות שאינו ממוצה ואקלים נוח.
