ביום שני אחר הצהריים [2 באפריל] כינס בנימין נתניהו מסיבת עיתונאים שלא מן המניין בלשכתו יחד עם שר הפנים אריה דרעי. הוא הציג בפני הציבור הישראלי הסכם דרמטי שנחתם בין ישראל לאו"ם ואמור להסדיר את סוגיית מסתנני העבודה, שעשרות אלפים מהם חדרו לישראל בעשור האחרון מיבשת אפריקה.

שלא כהרגלו פתח נתניהו את האירוע לשאלות ללא הגבלת זמן. הוא היה נחוש להפגין מנהיגות ולשכנע את הציבור הישראלי בנחיצותו ויתרונותיו של ההסכם. ישראל חתמה עליו לאחר שכל הפתרונות האחרים נכשלו, רואנדה חזרה בה מהסכם עם ישראל לפיו תסכים לקלוט את המסתננים ובפני ההנהגה הישראלית לא עמדה אופציה חלופית כלשהי. נתניהו ידע שהוא צודק. זו הייתה הפגנת מנהיגות וכריזמה של ראש הממשלה שקיבל החלטה, הסביר אותה לציבור וחתך סאגה ארוכה ומייגעת בהסכם שהוא הרע במיעוטו גם מבחינת הבייס הפוליטי שלו.

כעבור קצת יותר מארבע שעות הודיע ראש הממשלה, בעמוד הפייסבוק שלו, שהוא "משהה" את ההסכם ויבצע בדיקה מחודשת באשר לכדאיותו. כנראה שבדק כל הלילה, כי למחרת כבר הודיע שההסכם בטל ומבוטל. המו"מ המרתוני שערכו אנשיו, ראש המטה לביטחון לאומי מאיר בן שבת וראש הסגל יואב הורביץ, הושלך לפח האשפה של ההיסטוריה כלאחר יד. נתניהו נבהל וברח. בסוכנות הפליטים של האו"ם התקשו להאמין שכל זה אמיתי, אבל זה היה.