אסטרטגיית הצפון, אסטרטגיית הדרום
לישראל שתי אסטרטגיות ביטחוניות מנוגדות זו לזו: בזירה הצפונית היא חותרת למגע צבאי ללא הרף ושואפת להגביר את העימות הפנימי באיראן; בזירה הדרומית היא נזהרת שלא לטלטל את הרצועה חזק מדי ולא להביא, אפילו בטעות, לנפילת חמאס.
בשנתיים האחרונות ניתן לזהות שתי אסטרטגיות ישראליות שונות, נפרדות זו מזו ואפילו מנוגדות לחלוטין. האסטרטגיה הישראלית הננקטת בחזית הצפונית, מול סוריה, חיזבאללה ואיראן ולעומתה, האסטרטגיה הישראלית המיושמת בחזית הדרומית, מול חמאס, ג'יהאד אסלאמי ושאר הארגונים ה"סוררים" ברצועת עזה.
בצפון חותרת ישראל למגע צבאי ללא הרף, תוקפת (על פי פרסומים זרים), יוזמת, מאיימת ומתלהמת. בדרום היא נוקטת במדיניות זהירה, מכילה, משתדלת לא להיגרר לעימות צבאי, יוזמת הרבה פחות ומתחשבת בצרכיה של חמאס. בזירה הצפונית מובילה ישראל בכל כוחה מאמץ להגביר את העימות הפנימי באיראן ולדחוף לקראת הפלת משטר האייתוללות. בדרום, שומרת ישראל בכל כוחה ומתאמצת לקיים ולהגן על שלטון תנועת חמאס.
ביום שני השבוע [25 ביוני] דווח על תקיפה אווירית מסתורית נוספת בסוריה, הפעם סמוך לשדה התעופה של דמשק, כשכמה טילים שנורו כנראה ממטוס קרב פגעו במשאיות עליהן הוטען משלוח של נשק ותחמושת שנפרק זמן קצר קודם לכן ממטוס תובלה שהגיע מטהרן. התקיפה מיוחסת לישראל, ששומרת על שתיקה, והיא התקיפה השנייה בתוך שבוע המיוחסת לחיל האוויר הישראלי בתחומי סוריה. את מספר התקיפות המיוחסות לישראל מתחילת השנה, כבר הפסקנו לספור. זהו על פניו המשך ישיר ונחוש של המדיניות הישראלית שאינה מרפה מאכיפת הקווים האדומים של ישראל בכל הקשור להעברת נשק ואמצעי לחימה מאיראן לזירה הסורית וכל מה שנכנס להגדרת "ההתבססות האיראנית בסוריה".
המדיניות הזו מבוססת על האסטרטגיה שהציג הרמטכ"ל, רב אלוף גדי איזנקוט, בפני הקבינט הישראלי: שימוש תכוף ומתמשך בכוח, סיכול בזמן אמת של כל מאמצי ההתבססות האיראנית בסוריה, גביית מחיר מיידית ממשטר אסד אם וכאשר האיראנים או חיזבאללה מגיבים משטח סוריה לעבר ישראל.
