הפריצה לטלפון של גנץ: שערוריה בטחונית
הפריצה לטלפון של גנץ היא קודם כל פרשה ביטחונית. יש טעם לפגם שראש הממשלה, שאחראי על רשות הסייבר הלאומית, עושה רווח פוליטי מכך שיריבו העיקרי נופל קורבן למתקפת סייבר ממדינה עוינת – שהוא אמור היה למנוע.
"עכשיו מסתבר שבזמן שאני הוריתי לפרוץ לארכיון הגרעין של איראן, איראן פרצה לטלפון הנייד של בני גנץ. זה אירוני משתי סיבות: גנץ היה יושב ראש חברת סייבר שפשטה את הרגל. הוא היה אמור לשמור על הטלפון שלו – וזה מחדל אישי שלו. אם גנץ לא הצליח לשמור על הטלפון שלו, איך הוא ישמור על המדינה שלנו?"
את הטקסט הזה השמיע ביום שני בערב [18 במארס] ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנס בחירות של הליכוד, בעיצומה של פרשת הפריצה לטלפון הנייד של הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ שהתפוצצה בחמישי בערב [14 במארס]. גנץ הוא יריבו העיקרי בבחירות ונתניהו נראה כמי שנהנה ממש לחבוט בו בציניות, תוך שהוא מגייס פרשייה בעלת אופי ביטחוני-לאומי לקמפיין הבחירות שלו.
נתניהו נמצא בקרב חייו, וכמו שאומרים בסביבתו "הוא לא לוקח שבויים" ו"לא רואה בעיניים". אבל הפעם, אפילו בעולמו חסר הגבולות הוא הלך רחוק מדי. אם יש גורם שצריך לתת תשובות בפרשה, זה הוא עצמו. לא בגלל ההדלפה לחדשות ערוץ 12, שם פרסם לראשונה הפרשן הפוליטי עמית סגל את הסיפור. נתניהו או מי מסביבתו ככל הנראה לא היו המקור. וגם אם ידו הייתה במעל, אפשר לסמוך עליו שהוא היה מספיק מתוחכם כדי להרחיק ממנו את הסימנים המחשידים.
