בפרפראזה על הדוקטרינה של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין "נילחם בטרור כאילו אין שלום, ונעשה שלום כאילו אין טרור", אפשר לנסח את הגישה של ראש הממשלה בנימין נתניהו כך: "נשלם לטרור כאילו אין שלום, ונילחם בשלום כאילו אין טרור".

מצד אחד ישראל מכלכלת באמצעות קטאר את שלטון חמאס בעזה בעודו תוקף את יישובי הדרום, הורג אזרחים ישראלים וחותר בגלוי נגד הסדר מדיני; מצד שני אותה ממשלה נלחמת ברשות הפלסטינית, שראשיה דבקים בהסדר מדיני, באמצעות הקפאת כספי המסים של תושבי השטחים.

מצד אחד ישראל מנהלת מגעים להפסקת אש עם החמאס, ומחזקת ארגון שמתכנן ויוזם פיגועי התאבדות בגדה ובירושלים; מצד שני ממשלת ישראל גוזלת את שכרם של אנשי הביטחון הפלסטינים שמסכלים פיגועים בלב הארץ.

דו"ח מבקר המדינה על מבצע צוק איתן [2014], שפורסם בפברואר 2017, התמקד בפגמים בתהליך קבלת ההחלטות בדרג המדיני. המבקר קבל על כך שהקבינט לא קיים שום דיון לקביעת יעדים אסטרטגיים בנוגע לרצועת עזה. "כאשר כבר קיים הקבינט דיון אסטרטגי", קבע המבקר, "הוא בחן חלופות מוגבלות בלבד, שנגעו רק במדרגות חומרת הפעילות הצבאית, ולא דן בחלופה מדינית או במצב ההומניטרי הקשה ברצועת עזה, שמערכת הביטחון העריכה כי עלולות להיות לו השלכות על מדינת ישראל".