שתי מגמות בלטו בסקרים שהריצו שתי הסיעות הגדולות, הליכוד וכחול לבן, ביממה לאחר שכתב האישום הסופי נגד בנימין נתניהו נמסר ליו"ר הכנסת [2 בדצמבר]. לא רק שהליכוד בראשות הנאשם בשוחד נתניהו לא קרס, הוא אפילו התחזק מעט. אבל כמו בתמונת ראי, גם כחול לבן בהנהגת בני גנץ צמחה. נתון שחזר על עצמו בכל הסקרים היה קיבעון בגושים: למעט אולי התחזקות קלה לימין, המצביעים נשארים בתוך המחנה. הם זזים מעט בין מפלגות הגוש אבל לא עוברים צד.
כשגנץ יצא לפגוש את נתניהו ביום שלישי בערב [3 בדצמבר], הוא הכיר את הנתונים האלה. ריח חזק של בחירות עמד אז באוויר, שלא התפוגג גם כאשר יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן איים להקים ממשלת ימין צרה. בכחול לבן ובליכוד העריכו שמדובר בעוד מנוף לחץ כדי לכפות ממשלת אחדות. מבחינת כחול לבן, הפגישה הייתה הזדמנות אחרונה למנוע בחירות שלישיות. אם ממילא אין הכרעה והציבור לא נוטש את נתניהו ולא מעניק לכחול לבן ניצחון ברור, מה הטעם בעוד בחירות? בעיקר כאשר על הפרק עמדה הצעה קונקרטית לעגן את נבצרות ראש הממשלה בחוק, לאפשר לו לכהן חצי שנה ולאחריה גנץ מקבל את ראשות הממשלה. זו הייתה עסקה שגבי אשכנזי הגדיר אותה בשיחות פנימיות ככזאת שבאה עם תווית "פג תוקף" לנתניהו, ושכדאי לשקול אותה ברצינות.
אלא שגנץ הגיע חשדן לפגישה, מגובש בהחלטתו שלא לאפשר לנתניהו להיות ראשון ברוטציה, גם אם מדובר בחצי שנה. לכן כשנתניהו העלה את העניין בקולו, גנץ דחה אותו מיד בטיעון שלא מדובר בהצעה חדשה. מהנקודה הזאת לא היה לאן להתקדם, כך שעברו ארבעים דקות בלבד וגנץ כבר היה במכונית בדרך חזרה. במקביל דווח על ציוץ רשמי של נתניהו שעלב בו. "גנץ הוכיח היום שוב: במקום שישראל תהיה לפני הכל, אצלו יאיר לפיד לפני הכל". בסביבתו של גנץ מספרים כי הוא כעס. ההודעה המזלזלת שנראה היה שהוכנה מראש, ציירה אותו שוב כמריונטה של יאיר לפיד וכמי שאינו מסוגל לקבל החלטות בעצמו. כך, מחקה ההודעה את מידת האמון המועטה שעוד נותרה בגנץ כלפי נתניהו.
מי שעוקב מקרוב אחר עלייתו המטאורית של גנץ בשמי הפוליטיקה, לא יכול להתעלם מהקונצנזוס סביב מנהיגותו בכחול לבן. הוא אמנם אימץ את הקו הנוקשה של מספר 2 שלו לפיד – לא לשבת בשום מקרה תחת נתניהו כראש ממשלה, אבל לא צריך לזלזל בהחלטה האסטרטגית שקיבל, בלי שום קשר ללחצים מצד לפיד. כבר לפני שבועות ארוכים גנץ הגיע להחלטה שאת כחול לבן הוא לא מפרק בשום מקרה, גם אם המשמעות היא הליכה לבחירות שלישיות. אפשר לראות בכך כניעה ללפיד, אבל אפשר גם להעריך את גנץ על ההחלטה שקיבל, המקפלת בתוכה סיכון פוליטי גדול עבורו. הוא העדיף לשמור על אחדות הפלטפורמה המפלגתית, למרות שיכול היה להוביל לפירוק כחול לבן ולהיכנס לממשלת אחדות, שהייתה מבטיחה לו בחקיקה את ראשות הממשלה ומלוא החופן תפקידי שרים ותקציבים. גנץ הוכיח שהוא אולי נראה הססן, אבל בעצם אינו חושש לקבל החלטות קשות.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
