במערכות הבחירות האחרונות [אפריל וספטמבר 2019] נחלק השמאל הציוני לשני מחנות. האחד אופיין במצביעים הוותיקים, האידיאולוגיים, שאינם מחמיצים הפגנה נגד הכיבוש. ידם של אלה הושטה לפתק הנושא את האותיות "מרצ" ויהי מה. ביום טוב, המחנה הזה יכול לקרב את מרצ לשולי אחוז החסימה. המחנה השני הורכב מאנשי שמאל-מרכז פרגמטיים, אלה המוטרדים מהכרסום בדמוקרטיה ובשלטון החוק. המניע המרכזי שלהם לשלשל מרצ לקלפי היה החשש מצלילתה אל מתחת לרף החסימה ואובדן שניים-שלושה מנדטים לגוש "רק לא ביבי".

בבחירות הקרובות, ב-2 במארס, השמאל הציוני עשוי לצאת קירח משני המחנות. החבירה של מרצ לעבודה-גשר הפכה את ההצבעה של שמאלנים אידאולוגיים למפלגת האם שלהם כואבת כעקירת שן בלי הרדמה. קשה להם במיוחד לבלוע את מנהיגת גשר, אורלי לוי-אבקסיס, שהחלה את הקריירה הפוליטית שלה בישראל ביתנו של אביגדור ליברמן ותמכה בחוק הלאום. לוי-אבקסיס עצמה הצהירה כי השותפות עם מרצ היא "טכנית בלבד". הם זועמים על דחיקתו של הנציג הערבי היחיד, עיסאווי פריג', למקום ה-11, ואת גלגולו של פעיל השלום המסור מוסי רז למקום ה14. זאת, כדי לשריין את הגנרל לשעבר, האלוף במיל' יאיר גולן, שהוצנח למקום השביעי ברשימה המאוחדת.

אך גם בכך לא תמה סאגת ייסוריהם של ותיקי מרצ; בעקבות פרסום מאגר המידע על העסקים בהתנחלויות בשבוע שעבר [12 בפברואר], הם מצאו את יו"ר רשימת העבודה-גשר-מרצ, עמיר פרץ, במקהלת הימין.  מנהיגם החדש גינה את החלטת האו"ם לפרסם את המאגר, ואף הבטיח כי "נפעל בכל הזירות על מנת לבטל את ההחלטה ולשמור על כלכלת ישראל איתנה ועל מקומות העבודה של הישראלים". ההצהרה הזאת עומדת בניגוד לעמדתה של מרצ, שנאבקת במשך שנים נגד מפעל ההתנחלויות.

היציאה אל מחוץ לאזור הסכנה (הסקרים מנבאים לעבודה-גשר-מרצ תשעה מנדטים) משחררת  את שני המחנות, האידיאולוגי והפרגמטי, משיקולי אחוז חסימה. האחרונים יוכלו להצביע לכחול לבן, ה"מרכזית" יותר, ולשפר את סיכוייו של בני גנץ לקבל את המנדט להרכיב את הממשלה. בפני ותיקי מרצ, אשר לא ימצאו מאחורי הפרגוד את הפתק החביב עליהם, עומדת הברירה בין שתי מפלגות: מפלגת שמאל לייט בעלת אופי יהודי מובהק (כאמור פריג' רק במקום ה-11), או מפלגת שמאל חריף בעלת אופי ערבי (עופר כסיף במקום השביעי).