תשדירי הבחירות 2013: לאן נעלם השלום?
הלילה הראשון של שידורי התעמולה שיקף את המגמות המרכזיות בפוליטיקה הישראלית לקראת הבחירות בעוד כשבועיים: שבירה ימינה ושימוש מאסיבי בתואר "חזק". המושג "שלום", פעם קלף מנצח בקמפיין, בולט בהיעדרו.
בחירות 1996, שידורי התעמולה לכנסת ה-14: כמה חודשים לאחר רצח רבין, ישראל עדיין המומה, אך נדמה שאופטימיות קוסמית מוקרנת מן המסכים: שדות חרושים, יונים לבנות, צחוק של ילדים, רבין, קלינטון וחוסיין על מדשאות הבית הלבן - ולקינוח המועמד לראשות הממשלה שמעון פרס (כיום נשיא) מנשק עוללים כשברקע מתנגן הג'ינגל "ישראל בוחרת שלום".
אפילו הליכוד בראשות בנימין נתניהו (בדרך לכהונתו הראשונה), שהלך חזק על תשדיר ההפחדה "פרס יחלק את ירושלים", עם תמונת ערפאת ורעש הזכוכית המתנפצת, דאג לשבץ את המילה "שלום". קשה להאמין אבל סיסמת הליכוד היתה אז: "נתניהו - עושים שלום בטוח". השלום היה אז קלף מנצח. כולם השתמשו בו.
בחירות 2013, שידורי התעמולה לכנסת ה-19. ביומם הראשון של התשדירים המגמה ברורה: אף אחד כבר לא מדבר על שלום. להפך, נדמה כאילו המילה הזו ממש מבריחה מצביעים. למעשה, מתוך שעה ורבע של תשדירים, נשמעה המילה "שלום" בקושי פעם אחת. האירוע הנדיר הזה התרחש באחד מתשדירי התעמולה של מפלגת התנועה בראשות ציפי לבני, וגם אז זה היה בחצי פה.
מפלגת העבודה, שכבר חודשים עסוקה בלהסתיר את מורשת רבין, נמנעה אפילו מלהשתמש בצמד המילים "תהליך-מדיני", והעדיפה לתת לנו הרבה משלי יחימוביץ' מדברת על פמיניזם וחברה צודקת.
