תוצאות הבחירות האחרונות הוכיחו באופן ברור עד כמה חשוב השוויון בנטל לציבור גדול בישראל. גיוס חרדים לצה"ל הוא אחד מאבני המחלוקת העיקריות במו"מ הקואליציוני, וצפוי להיות אחד הנושאים הראשונים שבהם תיאלץ לטפל ממשלת נתניהו החדשה - בכל הרכב שהוא. בהיעדר הסדר חלופי ל"חוק טל", אמור היה הצבא לפעול כבר היום על פי חוק שירות הביטחון ולגייס את כולם. אבל האם צה"ל צריך את כולם? את כל אותם עשרות אלפי חרדים שהצהירו כי תורתם אומנותם? ואם כן, אז כמה מהם? ואיך גיוס המוני של חרדים ישפיע על דמותו של הצבא?

צה"ל עוקב בימים אלה בדריכות אחר המגעים להקמת הממשלה, ובינתיים משהה את גיוסם של 19,000 חרדים בגילאי 19-18, מתוך הבנה שהסדר חדש יושג בקרוב. מתוך הקבוצה הזאת, 3,200 צעירים חרדים כבר עברו את תהליכי המיון בלשכת הגיוס, ולדברי בכיר בצה"ל הצבא ערוך לגייס אותם "בכל רגע". זה ידרוש הקמת יחידות חדשות, אולי עוד גדוד חרדי או שניים ויצירת תשתיות, אבל בצה"ל טוענים שניתן לעשות זאת כבר במחזור הגיוס של חודש מארס הקרוב. היה כבר מי שהציע שעכשיו, כשנפסק זרם המסתננים ממצרים, ניתן יהיה להסב את כלא סהרונים שהוקם בקציעות לקליטת מסתננים, לאכלוס גדוד חרדי חדש.

מנקודת המבט של הצבא, לשאלת גיוסם של החרדים לצה"ל יש פנים לכאן ולכאן.

מצד אחד, התעצמות אי-היציבות בגבולות מגבירה את הצורך בחיילי חובה נוספים. מעבר לרצון של צה"ל לשמר את אתוס "צבא העם" ההולך ונשחק (ב-2012 הגיע שיעור מקבלי הפטור החרדים ל14% משנתון הגיוס), מתברר ששנתוני הגיוס לצה"ל נמצאים במגמת ירידה כבר כמה שנים. בהתאמה, ירד בשנים האחרונות מספר החיילים שמאיישים את הפלוגות הלוחמות של צה"ל והחוסר מורגש גם במערכים אחרים. באותו זמן, כמות המשימות של ביטחון שוטף ושל הגנה על הגבולות רק עלתה: איום הטרור מסיני מרתק היום כוחות גדולים לגבול מצרים; על רקע ההתפרקות של סוריה צה"ל מחויב לעבות את כוחותיו בגולן; גבול הלבנון היה ונשאר קו עימות; ולצה"ל ברור שלא ירחק היום וגם הגבול הארוך עם ירדן ידרוש מערך אבטחה משמעותי יותר. שנתוני הגיוס המצומקים שצפויים בשנים הקרובות לא יספיקו כדי למלא את כל המשימות האלה. רק ב-2016 צפויה שוב עלייה במספר המתגייסים בכל שנתון.