האם היתה תקיפה של חיל האוויר הישראלי בסוריה, או שזו רק שמועה? צרכן התקשורת הישראלי לא יכול לדעת מה באמת קרה בגבול סוריה-לבנון, או ב"מתקן המדעי" בפרברי דמשק. כל מה שהציבור הישראלי קרא בעיתונים בישראל, צפה בערוצי הטלוויזיה הישראלים והאזין לתחנות הרדיו בישראל מבוסס על "מקורות זרים". ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם בה נאלצים עיתונאים להשתתף בפארסה המגוחכת הנקראת "על פי מקורות זרים". ולכן, אנחנו העיתונאים נספר לכם את מה שאנחנו יודעים, אך לא נוכל לומר שזהו מידע שהגיע ממקורותינו, אלא נקרוץ, נבליע חיוך ונשתמש במטבע הלשון ההיא על המקורות הזרים.
כל זה קורה משום שישראל של המאה ה-21 נותרה הדמוקרטיה היחידה בעולם שבה קיימת צנזורה, המחייבת את אמצעי התקשורת להגיש לאישורה כל מאמר וידיעה העוסקים בנושאים ביטחוניים. בישראל קיימת עיתונות חופשית בכל תחומי עיסוקם של העיתונאים חוץ מאשר בתחום הצבא והביטחון.
ההיבט האבסורדי בקיומה של צנזורה בישראל טמון בכך שהיא מבוססת על תקנות ההגנה לשעת חירום משנת 1945, אותן חוקק שלטון המנדט הבריטי על מנת למנוע מהעיתונות העברית לפרסם ידיעות ומאמרים שלא היו לרוחם של הצנזורים של ממשלת הוד מלכותו. והנה, כעבור שבעה עשורים משמשת הצנזורה את השלטון בישראל העצמאית למנוע מהתקשורת לפרסם מידע שלדעת הצנזורים שלו אסור לאזרחיו לדעת. אין זה משנה כלל שאותו מידע מתפרסם בכלי תקשורת בעולם כולו ומופץ באלפי אתרי אינטרנט, שלאזרח הישראלי יש כמובן נגישות אליהם, עדיין מחויבים העיתונאים הישראלים להקדים לכל מה שהם מפרסמים בנושאי ביטחון וצבא את הביטוי "על פי מקורות זרים", או "על פי פרסומים זרים".
כשהוחלט על הקמת המדינה, במאי 1948, הוחלט גם שתקנות ההגנה שעת חירום יישארו בתוקפן, ובתוכן גם פרק הצנזורה (סעיפים 86 עד 101). על מנת שלשלטון תהיה האפשרות לעשות שימוש בתקנות אלה, כולל שימוש בצנזורה, חייב לשרור בישראל מצב חירום. רוב אזרחי ישראל אינם ערים לכך, אך מאז 1948 ועד היום נמצאת ישראל במצב חירום פורמאלי אותו מאריכה הכנסת באופן אוטומטי בכל שנה.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
