הבריוניות של ועדי העובדים הגדולים
משכורות מנופחות, נפוטיזם, אטימות – אלה הן רק חלק מהתופעות שהפכו את ועדי העובדים הגדולים למכשול במאבק לצדק חברתי, כותב עידן גרינבאום.
מי מאתנו לא רוצה חברה צודקת יותר? מי מאתנו אינו שואף שלכל עובד, בכל מקום, יינתנו תנאים הולמים, שכר הגון ואופק תעסוקתי? לו היינו עורכים סקר בין קוראי האתר היינו מקבלים, מן הסתם, מאה אחוזי תמיכה - הרי כולנו רוצים לחיות בעולם טוב יותר.
עכשיו נשנה במעט את השאלות בסקר וננסח אותן כך: מי מאתנו רוצה לחיות במדינה שבה לעובדים מעטים השולטים בשירותים חיוניים נתונה היכולת לעצור את אספקתם בכל יום נתון? ומי רוצה לחיות במדינה שבה יכולים מעטים, השולטים על משאבים ציבוריים השייכים לכולנו, לקחת לעצמם שכר בלתי הולם, לקבל לעבודה את מי שחפצה נפשם, להלך אימים על נבחרי הציבור ולעשות זאת לאורך שנים רבות? גם עכשיו מן הסתם היינו מקבלים כמעט מאה אחוזים לתשובה אחת ויחידה – אף אחד.
אלא שלצערנו התמונה העגומה שציירנו בסקר היא נחלתם של אזרחי מדינת ישראל כבר שנים ארוכות, ולא רק שהמצב אינו הולך ומשתפר, במקרים רבים הוא אף הולך ונהיה גרוע יותר.
הכוונה אינה כמובן לכל מאות אלפי העובדים המאורגנים באיגודים המקצועיים הפועלים בישראל, רבים מהם עושים עבודה חשובה בשמירה על זכויות חבריהם ומניעת בריונות ושלטון כוחני מדי של מנהלים. אלא שלצד אלה פועלת שורה לא ארוכה של ועדים חזקים, חזקים מדי, כולם מונופולים בחסות המדינה, כולם כאחד מוציאים שם רע לעבודה המאורגנת, וכולם מנהלים את העובדים והמנהלים בחברות ביד חזקה. וחשוב לא פחות מכך - כולם גם שלובים היטב במערכת הפוליטית הישראלית ובתוך מרכזי המפלגות השונים.
