נאומו של הנשיא אובמה בבנייני האומה בירושלים עודנו מהדהד בזירה הציבורית הישראלית. הדברים שהנשיא אמר עסקו בחוויה הישראלית בכללותה – במקורות ההיסטוריים שלה, באיומים על קיומה, במאבקיה ובניצחונותיה. בין ההבטחה לישראלים שהם "לא לבד" ובין ציון ההצלחה הנדירה של ישראל, אובמה שאף להעביר מסר אחד, פשוט ובהיר: השלום אפשרי, נכון וצודק.
המסר עבר, אבל ישראל של 2013 עטופה בשכבות של הכחשה. רבות מהכותרות שהופיעו בכלי התקשורת נטלו מתוך הנאום את המשפטים המנחמים, אלה שהיוו רק הכנה למסר האמיתי. אובמה לא הגיע עד ירושלים רק כדי לומר לישראלים שאמריקה מצויה לצדם; את זה הוא כבר אמר בוושינגטון. הוא גם לא בא לבנייני האומה כדי להשמיע תביעה לאוזניים פלסטיניות להכיר במדינה יהודית. הנשיא האמריקאי ניסה לבסס מחדש בתודעה הישראלית את חשיבות השלום; מטרה שהפכה להיות כמעט מגונה בשיח הפוליטי העכשווי. לא משום שאין אנו רוצים שלום, ממהרים חלק מהפוליטיקאים בישראל לציין, אלא כי כרגע זה לא אפשרי. ולא נכון ביטחונית. ואולי גם לא צודק.
בא הנשיא ואמר את ההפך. ולא רק זה, אלא גם הוסיף מילים נוקבות על אלימות המתנחלים בשטחים, על זכותו של ילד פלסטיני לחיות מבלי שצבא מנהל את תנועותיו. הוא הזהיר אזהרה נוראה: אף כיפת ברזל לא תהיה חזקה מספיק, שום חומה לא תהיה גבוהה דיה להגן עליכם (ללא שלום). ולקיצונים של הפוליטיקה הישראלית הוא אמר בפשטות – גירוש וכיבוש אינם התשובה.
ניסיון להתעלם מהמסרים האלה הוא תקיעת הראש בחול.אובמה ניסה למעשה להטות הטיה היסטורית – ונחוצה מאוד – את השיח הפוליטי הישראלי. השיח הזה מבוסס על שורה של "אמיתות": אבו מאזן איננו פרטנר. ביטחונית, איננו יכולים להרשות לעצמנו ויתורים. השלום הוא מטרה נאצלת אך לא יתרחש בדורנו. השינויים בשטח וההתנחלויות מונעים הסדר. המצב, במילים אחרות, הוא שהסטטוס קוו ישתלט על כולנו ולבסוף הקיצוניים בשני הצדדים יציינו את ניצחונם: לא יהיה סיכוי לפתרון שתי המדינות.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
