על קברו הטרי של הרב מנחם פרומן, רב היישוב תקוע שבגוש עציון, שמת ביום שלישי בביתו בתום מאבק במחלה קשה, ספד לו בנו במילים הבאות:

"לימדת אותנו שככל שאדם חופשי יותר - הוא קרוב יותר לאלוהים. אמרת שבחופש כל הקצוות נפגשים - וזה המשחק המשוגע של החיים שלך. גם בדאגתך לעם שלנו ראית את הקצוות, ימין ושמאל, וידעת גם לחבר את השכנים שלנו, הערבים, יוזמה שהייתה מפעל חייך". אחר כך שר הבן עם הקהל את שירו של אהוד מנור, שאביו ביקש טרם מותו שישירו על קברו:

" אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי

לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר להזכיר לה,
ואשיר גם באוזניה
עד שתפקח את עיניה." ( אהוד מנור)

הרב פרומן היה איש של ניגודים: רב אורתודוכסי עם חסידים חילוניים רבים; מתנחל, אך איש של שלום, שחותר ללא הרף לקרב אליו את שכניו הפלסטינים. הרב פרומן האמין ששלום עושים עם אויבים, וכדי להשיג מטרה זו יש צורך בוויתורים. לדעתו, שורש הבעיה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא הדת (ולא האדמה – ש.א.). ולכן רק אנשי דת משני הצדדים - מוסלמים ויהודים - יכולים לפתור אותה. רק הם יכולים למצוא שפה משותפת ופתרון מוסכם לסיום הסכסוך העקוב מדם בין שני העמים.