מה שטוב לאמיר, טוב לחמאס
שלומי אלדר משוכנע כי האכסניה החדשה שמצאה הלשכה המדינית של החמאס בדוחא תשפיע משמעותית על אופי ההחלטות לגבי התנהלותה בעתיד.
על רקע הזעזועים ברמאללה, שהגיעו לשיאם בשבת (13 באפריל) בהתפטרותו של ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד, תתכנס בסוף השבוע בקטאר הלשכה המדינית של חמאס לישיבה ראשונה לאחר הבחירות. ראש ממשלת חמאס איסמעיל הנייה, סגנו החדש של חאלד משעל שנבחר בפעם הרביעית, ייצא ביום חמישי (18 באפריל) מעזה, דרך מעבר רפיח, כדי להשתתף בישיבה, שבה אמורות להתקבל החלטות משמעותיות לגבי המשך דרכה ועתידה של התנועה.
הנושאים המרכזיים שיידונו בישיבה הם הפיוס עם הפת"ח, מערכת היחסים ההפכפכה עם מצרים והאחים המוסלמים בעידן הנשיא מורסי והשאלה כיצד לגרום לכך שהקהילה הבינלאומית תראה בחמאס תנועת שלטון לגיטימית, שש שנים לאחר שניצחה בבחירות לרשות הפלסטינית. אבל מעל לכל אלה תרחף שאלה אחת – כיצד מתנהלים מול ישראל והמערב בשנים הבאות.
אין ספק שחמאס עברה דרך ארוכה מאז התמסדה והפכה מתנועה מהפכנית, אופוזיציונית לאש"ף, שהטרור הוא מוטיב אימננטי בזהותה, לתנועה שמהווה חלק מהממסד הפלסטיני; מתנועה שנלחמה עד חורמה בסדר המדיני הקיים, לתנועה שמבקשת להתאקלם בו.
החוקרים פרופ' שאול משעל ופרופ' אברהם סלע הגדירו כבר בשנת 1999 (כפי שמופיע בספרם "זמן חמאס", הוצאת משכל, 2006) באופן קולע את אופיה של התנועה, הרבה לפני שמישהו בכלל האמין שתכבוש את השלטון:
