רק בגיל 18, כשחזר עם אביו לביקור בכפר הולדתו בהרי האטלס, הבין כמאל אשכר כי במרוקו התגוררו פעם יהודים. עד אותו ביקור הוא חשב שיהודים הם רק יוצאי אשכנז, אלה שהכיר בפריז שבה גדל.
אשכר, 36, מורה להיסטוריה ובעל תואר שני בהיסטוריה מהסורבון, התחיל לשאול שאלות. הוא חקר את אביו, את סבו, ואת זקני כפר טינריר שבו נולד ואותו עזב בינקותו. עד מהרה התבררה לו התמונה המפתיעה. בטינריר, כפר שאוכלוסייתו ברברית (תושביה הקדומים ביותר של צפון אפריקה), התגוררה קהילה יהודית כבת 2,000 נפשות. האחרונים שבהם עזבו בראשית שנות השישים, ורובם חיים כיום בישראל.
למרות שהיה נטול השכלה קולנועית, החליט אשכר לעשות על כך סרט. הוא תיעד את זקני טינריר מספרים בגעגועים על היהודים, ומשם בא לישראל, ויחד עם הצלם פיליפ בלאיש תר אחר יהודי כפרו. הוא מצא אותם ביבנה, באור עקיבא, בצפת, בקיבוץ נוה-אור, כאילו ציפו לבואו, לאח האבוד מההרים. התוצאה היתה סרט ביכורים באורך 87 דקות, "טינריר-ירושלים – קולות מן המלאח". מאז חלפו שנתיים, והסרט אינו חדל לרגש את צופיו. הוא הוקרן בישראל, במרוקו, בניו-יורק, בפריז, בברצלונה, ושודר בערוץ הטלוויזיה המרוקאי M2. אגב כך גרף חמישה פרסים בינלאומיים, בראשם פרס הביכורים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של טנג'יר ב-2012, למרות שמחוץ לאולם ההקרנה הפגינו נגדו פעילים אנטי-ישראלים.
"הכרתי את השואה ואת העידן הנאצי, אבל לא חשבתי על יהודים בהקשר מרוקני. הייתי בטוח שמרוקו היתה מוסלמית לגמרי", מספר אשכר לאל-מוניטור. כמי שגדל בצרפת, הוא הירבה לשאול את עצמו, האם הוא צרפתי או מרוקאי. השאלה היהודית סייעה לו למצוא תשובה. "אני מאוד גאה בסרט", הוא אומר. "העובדה שיש יהודים מרוקאים מעידה על התרבות הפלורליסטית במרוקו. יש לנו ערבים, מוסלמים-ברברים ויהודים-ברברים."
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
